סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

טבילת כלי בתוך כלי / חגיגה כא ע"א

הרב אביהוד שוורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

 

בין החומרות המיוחדות בקודש לעומת התרומה מונה המשנה בתחילת הפרק השלישי את האפשרות לטבול כלי בתוך כלי:

"שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש".

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בהרחבה רבה בפרטי הלכה זו. רבים מן הפרטים רלוונטיים אף בימינו, שכן אף שאיננו נוהגים בדיני טומאה וטהרה, הרי אנו מקפידים להטביל כלים שנקנו ממי שאינו יהודי, ולעיתים מתעוררת שאלה לגבי האפשרות להטביל כלי בתוך כלי. הרמ"א (יורה דעה רב, ו) פסק:

"מותר לטבול כלי בתוך כלי, אם יש בפי החיצון כשפופרת הנוד. ויזהר שכלי הפנימי יהא רפוי בתוך כלי החיצון... וכן אם הכלי הפנימי הוא כבד ומונח תוך החיצון, לא תעלה לו טבילה במקום שמונח. ועיין לעיל סימן ר"א סעיף ט'".

הרמ"א מאפשר לטבול כלי בתוך כלי, אך חושש לשני החששות שבסוגייתנו: ראשית, הוא דורש שהכלי החיצון יהיה פתוח במידה שתאפשר זרימה חופשית וחיבור מלא של המים שבתוכו אל מי המקוה, כך שהטבילה תועיל בוודאי גם לכלי הפנימי. שנית, הרמ"א פוסק שאם הכלי הפנימי כבד, הטבילה פסולה, משום שהמים לא יוכלו לחדור לנקודת החיבור שבין שני הכלים. לכאורה, שיקול זה נדחה למסקנת סוגייתנו, אך נראה שהרמ"א הבין שהשיקול נדחה רק בהיותו חשש בעלמא: מותר לטבול כלי בתוך כלי, ואין חוששים שמא הכלי הפנימי יהיה כבד וייצור חציצה, אך כאשר ידוע בוודאות שהכלי הפנימי כבד, וניכר שהוא איננו צף במים, הרי שבפועל יש חציצה והטבילה פסולה.

הרמ"א מיסב את תשומת ליבנו גם לפסק של השולחן ערוך סימן אחד קודם לכן (יורה דעה רא, ט), שם צוטטה הלכה נוספת מסוגייתנו:

"כלי טמא שנתן בתוכו כלים אחרים והטביל הכלי, עלתה להם טבילה אף על פי שפי הכלי צר ביותר, שהרי המים נכנסים לו, ומתוך שעלתה טבילה לכלי הגדול עלתה טבילה לכלים שבתוכו".

על פי השולחן ערוך, כאשר מטבילים יחד שני כלים החייבים טבילה, ניתן להקל בחשש הראשון שהוזכר לעיל. לכן, גם אם פי הכלי החיצון צר ביותר, הטבילה מועילה מדין "מתוך" – כדרך שעלתה הטבילה לכלי החיצון, היא עלתה גם לכלי הפנימי. מה פשר הלכה זו? כיצד משפיעה טבילת הכלי החיצון על הכלי הפנימי? רש"י בסוגייתנו הציע הסבר מחודש להפליא:

"מיגו דסלקא טבילה לגופו של כלי, ליטהר תוכו על ידי מים הנכנסין דרך פיו, דכטומאתו כן טהרתו, סלקא נמי טבילה לכלים שבתוכו".

רש"י מסביר שאם הכלי החיצון זקוק לטבילה, הרי שהמים החודרים לתוכו הם מים מטהרים. אם היינו דנים בכלי החיצון בלבד, הוא היה טהור אף אם הנקב שבו היה קטן ביותר. נראה, אם כך, ש"רוח הטהרה" הנושבת בכלי זה גם כאשר הנקב קטן "מדביקה" את הכלי הפנימי ומטהרת אותו. כאמור לעיל, יש חיסרון בחיבור של הכלי הפנימי אל מי המקוה, ואולם חיסרון זה מתמלא, לדעת רש"י, מכוחה של אותה רוח טהרה המטהרת אף את הכלי הפנימי.

ניסוח פשוט יותר לחידוש זה מצאנו בב"ח (יורה דעה ר"א):

"דחשבינן דגם הכלי הפנימי הוא נטבל בתוך המקוה, ממה נפשך, דאם שניהם טמאים חשבינן להו כאילו היה הכל כלי אחד, החיצון והפנימי".

פירוש זה הולם פחות את הלשון "מתוך" שעולה טבילה זה עולה גם לזה. עם זאת, מצד הסברה מדובר בפירוש פשוט יותר: כאשר שני הכלים זקוקים לטבילה, ניתן להחשיבם ככלי אחד גדול, הנטהר בבת אחת ובלי קשר לגודל הנקב.

נמצא איפוא שלהלכה אפשר להטביל יחד שני כלים שנקנו מן הנוכרי ללא חשש, אלא אם כן הכלי הפנימי כבד במיוחד, וקיים חשש שלא יצוף וייצור חציצה. אם מטבילים כלי שנקנה מן הנוכרי בתוך כלי הפטור מן הטבילה, יש להקפיד יותר על גודל הכלי החיצון. הפתרון המקובל הוא להשתמש לשם כך ברשת פתוחה לחלוטין, אשר לגביה אין כל חשש ופקפוק.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר