מותר לגוי ללוש מצת מצווה?
הרב דב קדרון
חגיגה כ ע"א
בגמרא נאמר שיש "חזקה – אין אדם משמר מה שביד חברו", לכן אם נפל בגד מאדם שמקפיד לשמרו בטהרה, וביקש מאדם אחר שיתן לו אותו – הבגד נחשב טמא, כי בעל הבגד לא שומר עליו בזמן שהוא בידי אדם אחר, ומי שהרים אותו לא שמר עליו, כי הוא מניח שבעל הבגד לא מקפיד על שמירתו מאחר שביקש ממנו לתתו לו למרות שאינו יודע אם הוא טמא או טהור.
מכאן למד המנחת חינוך (מצוה י) שאסור לאפשר לגוי ללוש עסה לשם מצת מצווה אפילו כאשר יהודי עומד ושומר שלא תחמיץ, כי אי אפשר כמובן לסמוך על הגוי, וגם לא על היהודי, כי אין אדם משמר מה שביד אדם אחר. אולם המהרש"ם (ח"ב סימן ג) חולק על כך וסובר שיש הבדל בין שימור מפני טומאה לבין שימור העיסה שלא תחמיץ. כאשר צריך לשמור כלי או אוכל שלא ייטמא אכן צריך הדבר הנשמר להיות בידי השומר, כי שם יש צורך בכוונה לשם שמירה והכוונה הזו יכולה להיות דווקא אצל השומר עצמו, אולם כאשר מדובר בשמירת העיסה מחימוץ, כל מה שצריך הוא לוודא מבחינה טכנית שהעיסה לא מחמיצה, וזה יכול להיעשות גם על ידי אדם שלא לש את העיסה אלא רק נמצא במקום ומוודא זאת.
מעניין לציין ששניהם לא ראו את דברי המאירי (שעדיין לא נדפס בתקופתם) שמביא את שתי הדעות ומכריע כמהרש"ם, וכך הוא כותב: "ממה שאמרו כאן חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו למדו קצת מפרשים שלא להניח נכרית ללוש עיסה של מצת מצוה בפסח אף בישראלית עומדת על גבה, שאין שמור במה שביד חברו. ואין זה כלום, שכל שהוא תלוי בחמוץ לבד אין הסח הדעת פוסל, וטהרות הוא שנטמאו בהיסח הדעת אבל לא עסת מצה ויין נסך".
