אימת מלכות עליהם
חגיגה כו ע"א
"משנה. הגבאין שנכנסו לתוך הבית, וכן הגנבים שהחזירו את הכלים, נאמנין לומר לא נגענו, ובירושלים נאמנין על הקודש, ובשעת הרגל אף על התרומה.
גמרא. ורמינהי: הגבאין שנכנסו לתוך הבית, הבית כולו טמא! לא קשיא: הא - דאיכא נכרי בהדייהו, הא - דליכא נכרי בהדייהו. דתנן: אם יש נכרי עמהן - נאמנין לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו. וכי איכא נכרי בהדייהו מאי הוי? רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר: אימת נכרי עליהן, וחד אמר: אימת מלכות עליהן. מאי בינייהו? - איכא בינייהו נכרי שאינו חשוב".
שואלת הגמרא, מה בכך שהצטרף נכרי לחיפוש, למה זה משנה את הדין?
נחלקו בכך רבי יוחנן ורבי אלעזר. אחד מהאמוראים פירש: "אימת מלכות עליהם". הבולשים עשויים לגעת ולטמא מבלי לשים לב, אך כאשר מצטרף לחיפוש נציג השלטון הם נזהרים מאוד שלא ייחשבו כמועלים בתפקידם, ורק אז אפשר לסמוך על הצהרתם שלא נטמא דבר. אך כשם שאינם חוששים האחד מרעהו כך אינם חוששים מאדם שאינו יהודי, אם אינו מאנשי השלטון.
והאמורא השני פירש "אימת נכרי עליהן", גם אם אין הגוי מאנשי השלטון, חוששים ממנו הבולשים ונזהרים, כי גם הוא עשוי להלשין עליהם לשלטונות.
על פי היסוד שנלמד – "אימת מלכות עליהם", מתבארים עניינים נוספים.
לפני שירת הים נאמר: (שמות יד, ל-לא) וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.
וקשה, למה יָרְאוּ ישראל והאמינו בה' רק לאחר שראו את המצרים מתים, למה לא יראו והאמינו כך לאחר שראו את האותות שעשה משה, את עשרת המכות, ואת עצם בקיעת ים סוף?
גם קשים דברי הברייתא במסכת כתובות (דף קי ע"ב) "כל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה". הכיצד מי שמקיים את כל המצוות המוטלות עליו ורק חסרה לו מצוות יישוב ארץ ישראל, כבר דומה כמי שאין לו אלוה? כיצד יש בכח המנעות מקיום מצוה יחידה, תהא חשובה ככל שתהיה, להזיק עד כדי כך, יותר אפילו משאר עבירות שעונשן רב הרבה יותר?
בכ"ה באב בשנת תשל"ג התרחש בסטוקהולם שבשוודיה שוד בנק. ארבעה מעובדי הבנק הוחזקו כבני ערובה במשך חמישה ימים וחצי בחדר הכספת שבבנק על ידי שודד ששהה איתם. לאחר שחרורם נערכו ראיונות עם בני הערובה, התגלה שהחטופים חשו הזדהות דוקא עם החוטף והם פחדו דווקא מהמחלצים.
נעשו מחקרים פסיכולוגיים נוספים שאישרו את התופעה, והיא נקראה מאז תסמונת סטוקהולם. אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו. הטראומה יוצרת אצל האדם רגשות חיוביים דווקא כלפי זה שפוגע בו או כלפי מי שנתפס כצד החזק. "אימת נכרי עליהם".
כל זמן שהמצרים המשעבדים היו בחיים, לא היו מסוגלים בני ישראל להשתחרר מהאימה, ולהתבונן ולהפנים את משמעות האותות והמופתים שראו.
כל הדר בחוצה לארץ תחת שלטון זר, משועבד הוא נפשית להזדהוּת עם העם שבאותה הארץ ועם ערכיו, ואינו מסוגל לקבל על עצמו עול מלכות אלהי ישראל בלעדית. "אימת מלכות עליהם".
