טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה – תרנגול הבית

"... כי שמע קול תרנגולא, לימא: ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. כי פתח עיניה, לימא: ברוך פוקח עורים. כי תריץ ויתיב, לימא: ברוך מתיר אסורים. כי לביש, לימא: ברוך מלביש ערומים. כי זקיף, לימא: ברוך זוקף כפופים וכו'" (ברכות, ס ע"ב).

פירוש: כי שמע [כאשר שומע] את קול תרנגולא [התרנגול], לימא [יאמר]: "ברוך... אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". כי פתח עיניה [כאשר פותח את עיניו] לימא [יאמר]: "ברוך... פוקח עורים". כי תריץ ויתיב [כאשר מתיישר ויושב] לימא [יאמר]: "ברוך... מתיר אסורים". כי לביש [כאשר מתלבש] לימא [יאמר]: "ברוך... מלביש ערומים" (כי היו רגילים לישון בלי לבוש). כי זקיף [כאשר מזדקף] לימא [יאמר]: "ברוך... זוקף כפופים" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)

שם עברי: תרנגול הבית    שם באנגלית:  Chicken  שם מדעי: Gallus gallus domesticus

שם נרדף במקורות: שכוי, גבר, זגתא


נושא מרכזי: התרנגול כשעון מעורר ביולוגי
 

תרנגול הבית - לרשימת נושאים נוספים וקישוריות לחצ/י כאן.

באין שעונים מכניים הסתפקו בני העת העתיקה באור השמש ככלי לקביעת "שעות היום". ההבחנה הראשית הייתה בין יום ולילה. את היום ניתן היה לחלק על פי מיקומה של השמש ברקיע או תנוחת עלי צמחים. דוגמה לחלוקה מסוג זה אנו מוצאים ברש"י (שבת, לה ע"ב): "אדאני - עשב הקרוי מלוו"א (חלמית) ועלין שלו נוטין לצד החמה, שחרית כפופין למזרח, ובחצי היום זקופין, ולערב כפופים מאד למערב". מדידה מדוייקת יותר הייתה בעזרת מיקום הצל של מוט ניצב על פני לוח שעבר כיול ("שעון שמש").

בעיה שלא מצאה לה פתרון בעזרת השמש היא קביעת הזמן בלילה. פתרון מסויים היה "שעון חול" אך העדות הראשונה לקיומו היא רק מהמאה ה – 14. מסתבר שהקדמונים הסתמכו על רמזים שקיבלו מבעלי חיים והתנהגות מקובלת של בני האדם: "רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר: ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו, וסימן לדבר: משמרה ראשונה חמור נוער, שניה כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה" (ברכות, ג ע"א). ייתכן ולא הייתה חשיבות לקביעת הזמן בלילה, מלבד קביעת המשמרות, משום שבדרך כלל אנחנו מבלים בו בשינה. החשיבות העיקרית בקביעת הזמן בלילה הייתה למעשה במעבר לשעות היום. לדבר הייתה חשיבות מעשית וגם הלכתית.

הקדמונים הבחינו בכך שהתרנגול קורא לקראת עלות השחר וייחסו זאת ליכולתו להבחין בין יום ולילה. מכאן תוקנה הברכה "ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". מפרש רש"י: "לשכוי - תרנגול, דאיכא דוכתא דקרו לתרנגול שכוי כדאמרינן בראש השנה". כוונתו לגמרא בראש השנה (כו ע"א): "... אמר רב יהודה אמר רב ואיבעית אימא רבי יהושע בן לוי: מאי קרא? מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. מי שת בטחות חכמה אלו כליות, או מי נתן לשכוי בינה זה תרנגול". אנו מוצאים את יכולתו של התרנגול לצפות (to predict) את בא היום גם כאשר עדיין חשוך במשל המובא במדרש בסנהדרין (צח ע"ב): "דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור. משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור, אמר ליה תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה".

את התרנגול כ"שעון מעורר" אנו פוגשים בסיפור על רבי עקיבא: "כי הא, דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא וכו'" (ברכות, ס ע"ב). מפרש רש"י: "הוה בהדיה תרנגולא - להקיצו משנתו". במשנה (יומא, פ"א מ"ח) נאמר: "בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין לפניו בין לאחריו ביום הכפורים מחצות וברגלים מאשמורה הראשונה ולא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל".

שאלה שהעסיקה את החוקרים הייתה מהם הגירויים המשפיעים על עיתוי קריאת התרנגול. מאחד המחקרים (ראו עוד במאמר "בקריאת הגבר או סמוך לו" (יומא, כ ע"א)) ניתן היה להסיק שקריאת הגבר לפני עלות השחר אינה תלויה בגירויים חיצוניים, ואין הוא זקוק לזריחת השמש על מנת לקרוא, אלא פועל לפי שעון ביולוגי המורה לו לקרוא. עיתוי הקריאה בפרטים השונים איננו זהה והוא קשור להבדלי גיל, מעמד חברתי והבדלי "אישיות" ולכן היה צורך להגדיר מהו התרנגול המהווה סימן לעיתוי היציאה לדרך: "היוצא לדרך קודם קריאת הגבר דמו בראשו. רבי יאשיה אומר: עד שישנה, ויש אומרים: עד שישלש. ובאיזה תרנגול אמרו? בתרנגול בינוני". מפרש רש"י (שם): "בתרנגול בינוני - שאינו ממהר קריאתו ולא מאחר". על תרנגול המאחר מאד את קריאתו אנו לומדים בגמרא בשבת (סז ע"ב): "האומר: שחטו תרנגול זה שקרא ערבית, ותרנגולת שקראה גברית יש בו משום דרכי האמורי". מפרש רש"י: "שקרא ערבית - איחר יותר משאר חביריו, ולי נראה: שקרא כעורב, שקראה גברית כתרנגול, כמו קרא גברא".
 

תמונה 1. תרנגול הבית - זכר rooster           צילם:   Chenspec		תמונה 2. תרנגול הבית - נקבה       צילם:   Dustin Brinktriene

תמונה 3. תרנגול בנקיבה - תרנגול הג'ונגל האדום		תמונה 4. תרנגול הג'ונגל האפור        צילם:  Der Irbis

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.