הטפל שהופך לעיקר / רפי זברגר

יבמות ג ע''א
  

הקדמה 

לאחר שהגמרא בררה בארוכה את סדר חמש עשרה העריות המנויות במשנה הראשונה במסכת, ממשיכה הגמרא בדיון על לשון המשנה.
מתחילים בשאלה מדוע נקטה המשנה ''פוטרות'' צרותיהן והלא אם אין מצוות ייבום, חוזר האיסור של אשת אח, והיינו צריכים לנקוט אוסרות ולא פוטרות.
בהמשך שאלה הגמרא מדוע הזכירה המשנה את הפטור גם מחליצה בנוסף לפטור מן הייבום, הרי אם אשת האח פטורה מן הייבום לכאורה פטורה גם מן החליצה שהרי שתי ההלכות הללו אגודות זו בזו.
במאמר זה נתמקד בשאלה השלישית של הגמרא, המתחלקת לשתי שאלות משנה, על לשון המשנה.
 

הנושא

וליתני מן הייבום ומן החליצה,
שאלה ראשונה: מדוע הקדימה המשנה בלשונה חליצה לייבום (פטורות מן החליצה ומן הייבום), שכן, נראה מן הפסוקים בתורה שעיקר המצווה היא הייבום. שהרי בפסוקים בתורה העוסקים במצוות ייבום וחליצה קדמו הפסוקים של מצוות ייבום, ולאחר מכן ממשיכה התורה (דברים כ''ה, ז') בלשון הזאת: וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי: רק אם לא יחפוץ לקיים את מצוות ייבום מוטלת על האח לחלוץ ליבמתו. משמע מכך שעיקר המצווה היא הייבום והאפשרות החילופית לייבום היא החליצה, אם כן, מדוע המשנה פתחה בפטור של חליצה לפני פטור של הייבום?
אי נמי מן החליצה לחודה!
ממשיכה הגמרא ושואלת, אם כבר פותחים בלשון חליצה, אין צורך להזכיר גם את מצוות ייבום, שהרי כפי שנכתב לעיל, חליצה מותנית לכאורה באי קיום מצוות ייבום, ואם אין חליצה בוודאי שגם אין ייבום. מדוע אם כן, הזכירה המשנה בלשונה גם מצוות ייבום לאחר הזכרת מצוות חליצה?
אבא שאול היא, דאמר: מצות חליצה קודמת למצות ייבום.
הגמרא עונה כי משנתנו סוברת כשיטת אבא שאול בעניין סדר קדימות בין מצוות ייבום למצוות חליצה, כפי שלמדנו בברייתא בדף ל''ט:
אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי, ולשום אישות, ולשום דבר אחר - כאילו פוגע בערוה, וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר. וחכמים אומרים: יבמה יבא עליה - מכל מקום.
לשיטת רבי אבא חייבים להתכוון במצוות ייבום לשם קיום המצווה, ואם כוונת המייבם (ויש אומרים שגם כוונה של היבמה) לשם מטרות אחרות, כגון יופייה של האשה, או ממונה או כל סיבה אחרת, הרי שלא קיים את מצוות ייבום, וכבר אמרנו שאם אין מצוות ייבום ''חוזר'' איסור ערוה של אשת אח, ואז הוולד הנולד מחיתון זה הוא ספק ממזר (הנולד מאיסורי ערווה).
אם כן, אומרת הגמרא כי משנתנו סוברת כרבי אבא, ומכיוון שהיבם (ויש אומרים גם היבמה) מתקשה להתכוון אך ורק למצוות ייבום, לכן רצוי ועדיף לא להיכנס לספקות איסור ערווה ובסופו של דבר גם ספק ממזרות, ומלכתחילה לבצע חליצה ולא ייבום, וזו הסיבה שמשנתנו הקדימה חליצה לייבום.
  

מהו המסר

למדנו היום כי ''הטפל הפך להיות העיקר''. התורה קבעה כי החליצה היא בעדיפות שנייה, ורק אם לא ירצה לקיים מצוות ייבום (וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ), וחכמים בחוכמתם כי רבה, פסקו הלכה למעשה כי יש להעדיף את החליצה על פני הייבום. כל זאת כיוון שבמציאות של ימינו קשה מאוד לכוון במצוות ייבום, כוונה הנדרשת לפי שיטת רבי אבא, הרי שהעדיפות עוברת לחליצה על פני הייבום.
שינוי סדרי עדיפויות זה נובע מההבנה העמוקה של המציאות, והכרה כי ''המציאות האוטופית'' אינה קיימת היום, ולכן ''אין ברירה'' אלא לשנות את הסדרים ובמקרה שלנו להעדיף את החליצה על פני הייבום.
המסר של הדף הקודם עסק בגמישות מחשבתית, שאחד מתוצאותיה של אותה גמישות יכולה להיות החלטה על שינוי סדר עדיפויות. זו איננה החלטה קלה. לשנות את ''הפזה בראש'' ולהחליט שהטפל הופך להיות העיקר, הוא גם קושי פסיכולוגי לא קטן.
גם בחיי יומיום אנו נדרשים לפעמים לקבל ''החלטות קשות'' מעין אלו. להבין ולהכיר כי החשוב של אתמול אינו החשוב של היום, והדברים שהיו פחות חשובים הופכים להיות במרכז. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]