מדוע אסור לישא שתי אחיות?
הרב דב קדרון
יבמות ח ע"א
בגמרא מובא האיסור הייחודי של לקיחת אחות אשה, כמו שנאמר (ויקרא יח, יח): "וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר".
המילה "לצרור" היא מלשון "צרות", כלומר שתי נשים הנשואות לאותו אדם, והמפרשים מסבירים זאת בשני כיוונים הפוכים.
הרמב"ן (בפירושו לתורה) מבאר שבדרך כלל שתי נשים כאלו שונאות זו את זו, ומכיוון ששתי אחיות ראוי שתהיינה אוהבות זו את זו – אסרה התורה לאותו אדם להינשא לשתיהן. זאת גם הסיבה שהאיסור הזה תקף רק כל זמן שהראשונה עדיין בחיים, אבל לאחר מותה – מותר לו לשאת את אחותה, דבר שלא מצאנו דוגמתו באיסורי העריות האחרים.
לעומת זאת הרש"ר הירש זצ"ל מסביר שהמילה "לצרור" מורה על קשר הדוק, כמו "צרור - כספו" (בראשית מב, לה); "צרר מים בעביו" (איוב כו, ח), "נפש אדוני צרורה בצרור החיים" (שמואל א' כה, כט). כלומר שיש קשר הדוק בין שתי נשים הנשואות לאיש אחד, ומבחינה מסוימת הן נחשבות כישות אחת, לכן כאשר אחת מהן פטורה מן הייבום, כמו שנזכר בתחילת המסכת – גם צרתה פטורה, כי שתיהן מייצגות את אותו בית, "ואם יש שם נשים אחדות, אין הבית מיוצג על - ידי אחת מהן - אלא על - ידי כולן כאחדות גמורה". לפי פירושו ייתכן שהסיבה לאיסור להתחתן עם שתי אחיות היא משום שכל אשה צריכה להביע את הייחודיות שלה באופן נפרד, ואילו היו שתי אחיות, שבאות מרקע דומה, נשואות לאותו אדם, ומייצגות את אותו בית בתור ישות אחת – לא הייתה באה לידי ביטוי הייחודיות של כל אחת באופן מלא.
