הנחת יסוד שגויה / רפי זברגר

יבמות ז ע''א-ע''ב
  

הקדמה 

יותר משני דפים הגמרא מנסה למצוא מקור לדין של עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת, מתוך הנחה שאילולא הפסוק המיוחד (המילה עליה) באיסור אחות אשה שנפלה ליבום (ומהפסוק הזה לומדים לאסור גם כל שאר העריות שנופלות לייבום) היינו מתירים ייבום של ערוות אחות אשה ואת כל שאר העריות. חשבנו להתיר לאור הכלל שעשה של מצוות ייבום ידחה את לא תעשה של עריות, על אף שיש בהם עונש כרת.
הגמרא לא צלחה ולא מצאה מקור לכלל זה לדעת חכמים, ולכן מנסים למצוא הסברים אחרים, מדוע היינו חושבים כי בלי הפסוק (עליה) אחות אשה תהיה מותרת לייבום.
במאמר זה נציג את הניסיונות השונים להסברים הללו, מבלי להיכנס לראיות ולדחיות של אותם נסיונות.
 

הנושא

1. אלא [איצטריך], סלקא דעתך אמינא תיהוי האי אשת אח דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא;
אפשרות זו משתמשת באחד הכללים שהתורה נדרשת בהם: אם יש דין שהיה במסגרת כלל כללי יותר, והוא יצא מן הכלל ועתה יש לו דין ייחודי. הרי שכלל זה קובע שהוא לא מלמד רק על עצמו, אלא כל הכלל הפך להיות כמו המקרה הספציפי. ולכן, כשם שאשת אח שהיא אחת מהעריות האסורות, הותרה במקרה של יבמה, הרי ניתן לומר שההיתר הזה הופך להיות גורף, וכל העריות גם הותרו. לאור הסבר זה לכאורה צריך פסוק מיוחד של ''עליה'' באחות אשה ללמד שאם יש ערווה נוספת (על אשת אח) על היבמה, היא תהיה אסורה לייבום.
הגמרא מוכיחה את הכלל הנ''ל אך לאחר מכן דוחה את יישומו אצלנו, כיוון אנו באים להתיר (יבמה שהיא גם אסורה באיסור ערווה נוסף), בניגוד ליישום הכלל ''כל דבר שהיה בכלל ויצא'' - שם הדבר שיצא הוא גם איסור, ולכן הוא הופך את כולם להיות כמותו.
2. הא לא דמי אלא לדבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, שאי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש;
במסגרת דחיית האפשרות הראשונה, משווה הגמרא את יבמה שהיא גם ערווה, לכלל הפוך מהכלל הקודם, הקובע כי דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש, כמו אצלנו בהיתר של אשת אח להתייבם, למרות היותו איסור ערוה, הרי ''אין אפשרות להחזירו לכללו'' ולומר כי כל העריות הותרו כמו אשת אח, ''עד שיחזרנו הכתוב במפורש'' - כלומר, עד שנלמד לימוד ספציפי גם על שאר הכללים (איסורי ערווה אחרים).
לאור השוואה זו, עדיין אין לנו מקור המתיר שאר עריות לייבום, אופן כזה היינו פוסקים ללא הפסוק של ''עליה''.
3. אלא, סלקא דעתך אמינא תיתי במה מצינו מאשת אח, מה אשת אח מייבמה, אף אחות אשה תתייבם.
כלל נוסף במידות שהתורה נדרשת בהם הוא ''בנין אב'' (במה מצינו). וכך מנסה הגמרא ללמוד: הרי כל דין ייבום חל באשת אח. והלוא, אשת אח היא אחת מן העריות וכאמור הותרה במצוות ייבום, נלמד מכאן בבניין אב לכל עריות שבתורה, שגם אותן נתיר על ידי קיום מצוות ייבום. ומיד דוחה הגמרא לימוד זה:
מי דמי? התם חד איסורא, הכא תרי איסורי!
בעיקר מצוות ייבום התרנו ערווה אחת (אשת אח), אך במשנתנו אנו מבקשים להתיר שני איסורי ערווה: אשת אח, ועוד אחד מתוך חמש עשרה עריות המנויות במשנה. אם כן, אין אפשרות ללמוד גם מ''בנין אב'' היתר עריות ביבמה.
4. מהו דתימא הואיל ואישתרי אישתרי.
בהמשך ללימוד הקודם של ''בניין אב'', ובהמשך לקושיא על לימוד זה, מוסיפה הגמרא עוד כלל ''כיוון שהותר הותר''. למרות שההיתר הוא רק באיסור ערווה אחד, אבל מכיוון שכבר התרנו דבר אסור כמו אשת אח, נתיר עוד איסורי ערווה וגם בהן יהיה מותר לייבם (אילולא הפסוק של ''עליה'').
הגמרא מוכיחה את הכלל הנ''ל מהסבר עולא על ברייתא אשר דנה במצורע שרואה קרי ביום השמיני לטהרתו, ועולא מסביר זאת לאור כלל של ''הואיל והותרה הותרה''.
לאחר דיון בגמרא על השוואת דברי עולא לגמרתנו, מגיעים ל''מסקנה סופית'' באיזה מקרה היינו מתירים גם אחות אשה ללא הפסוק של ''עליה'':
אלא, כי איצטריך עליה - היכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי.
נוכל להפעיל את הכלל ''הואיל והותר הותר'' במקרה שהאח נשא אישה ונפטר ללא ילדים, כך שאשתו הותרה לו מדין ייבום המתיר אשת אח. ולאחר מכן, האח התחתן עם אחותה, והכיל על היבמה גם איסור אחות אשה. כאן נוכל להפעיל את כללו של עולא, הואיל והתרנו את אסור אשת אח (לפני שהאח התחתן), נתיר גם את איסור אחות אשה לאחר חתונתו של האח.
בגלל ההיתר הזה צריכים את הפסוק ''עליה'' לאסור את אחות אשה וכל שאר העריות להתייבם.
 

מהו המסר

הייתה לגמרא הנחה ראשונית, כי היתר של עריות ללא הפסוק ''עליה'' הוא מדין עשה דוחה לא תעשה, גם אם עונש הלאו הוא כרת. על סמך אותה הנחה עמלנו וטרחנו קשות למצוא מקור לכך (לדעת כולם), אך לא צלחנו.
בשלב זה ''פתחנו את הראש'' וצעדנו באפיקים חדשים, עד אשר הגענו אל היעד. מסלול ארוך ומקנה השראה.
• מניחים הנחות יסוד ועומלים קשה להוכיח אותם.
• לפעמים מגלים לאחר כל המאמץ, כי הנחת היסוד הייתה שגויה, ויש לפנות לכיוונים חדשים.
• גם בכיוונים החדשים, עומלים ומנסים עד אשר פותרים את התעלומה.
יגיעה, עמל, ו"פתיחות ראש" - מביאים אותנו למטרה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]