יש אכזריות בתורה?

הרב דב קדרון

יבמות ט ע"א

באיסור עבודה זרה יש הבדל בין יחיד לבין ציבור. כאשר ציבור שלם עובדים עבודה זרה זוהי "עיר הנידחת", וכותב הרמב"ם (הלכות עבודה זרה ד,ו) על כך שמלבד זה שהורגים את כל אלו שעבדו עבודה זרה, אם רוב אנשי העיר עבדו עבודה זרה אז "מכים את כל הטף ונשים של עובדים לפי חרב".

פעולות אלו נראות לכאורה אכזריות, ובספר מורה נבוכים (ח"א פרק נד) הוא מבאר שמובן שהקב"ה אינו בעל מידות נפשיות, ולא שייך לייחס לו תכונות של רחמנות או אכזריות, אלא שהוא פועל פעולות שנראות כמו פעולות שבאות על ידי בני אדם מתוך תכונות נפשיות, וכאשר משה רבנו ביקש מהקב"ה (שמות לג, יג): "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ" הוא רצה לדעת איך פועל הקב"ה בכל מצב, כדי שיוכל ללכת בדרכו של הקב"ה, כי כל מנהיג צריך לפעול מתוך מחשבה שקולה ומדודה, ולא מתוך רגש, אלא צריך לפעמים לעשות פעולות שנראות כחסד ורחמים ולפעמים פעולות שנראות כנקמה ואכזריות, הכל לפי תועלת וטובת הציבור כולו, ולא מתוך פרץ של רגשות בלתי מוסבר.

כך גם מבואר בתורה (דברים כ, יח) בקשר למצווה להשמיד את שבעה העממים שהיו בארץ, שהמטרה היא: "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם", כלומר: אל תחשבו שזו אכזריות, או רצון של גאולת דם, אלא אלו פעולות הגיוניות כדי למנוע את עם ישראל להיות מושפעים מהם לסור מהשלמות של השגת ה'.

הרמב"ם מדגיש שמנהיגים שהולכים בדרכו של הקב"ה צריכים לפעול הרבה יותר פעולות של רחמנות ומחילה וחמלה וחנינה מאשר פעולות של עונש, כמו שראינו בשלוש עשרה המידות של הקב"ה, שרובן הגדול (חוץ מאחת) הן רחמים.