איזונים בחיים / רפי זברגר

יבמות ט ע''א
  

הקדמה 

למדנו כי חכמים דורשים גזירה שווה בין המילה ''עליה'' באיסור אחות אשה למילה ''עליה'' במצוות ייבום ומסיקים מכך כי גם צרת ערווה אסורה על היבם.
רבי למד זאת מפסוק אחר ולכן הוא עושה גזירה שווה בין המילה ''עליה'' באשת אח, למילה ''עליה'' בפר העלם דבר של ציבור, ולומד מכך כי גם בהעלם דבר מביאים קרבן רק על עבירה שזדונה כרת ועל שגגתה חטאת.
בהמשך שואלת הגמרא מניין לחכמים דין זה שחייבים רק על עבירה שזדונה כרת ושגגתה חטאת, והיא עונה:
נפקא להו מדמקרי ליה ר' יהושע לבריה: הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה: וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּה (במדבר ט''ו, כ''ט-ל') הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.
רבי יהושע לימד את בנו לשים לב לשני פסוקים סמוכים בפרשת שלח. הפסוק השני מדבר על עבודה זרה אשר העונש על עשייתה : במזיד - כרת, ובשוגג - חטאת. והפסוק שלפניו מדבר על כל התורה האחת, ומזה מסיקים כי בכל התורה כולה, חייבים להביא קרבן חטאת בשוגג, רק על עבירות שענישה שלהם במזיד הוא כרת.
 

הנושא

ורבי, האי תורה אחת מאי עביד ליה?
מכיוון שרבי למד את חובת קרבן חטאת בשוגג רק על עבירה שחייבים עליה כרת במזיד מהגזירה שווה ''עליה'', שואלת הגמרא איזו דרשה ידרוש רבי מהפסוקים בפרשת שלח (''תורה אחת''), מהם למדו חכמים דין זה?
מיבעי ליה לכדתניא: לפי שמצינו שחלק הכתוב בין יחידים למרובים, יחידים בסקילה - לפיכך ממונן פלט, מרובין בסייף - לפיכך ממונן אבד, יכול נחלוק בקרבנותיהן? תלמוד לומר: תורה אחת יהיה לכם.
עונה הגמרא כי רבי לומד כמו הברייתא אשר דורשת דרשה אחרת מהמילים ''תורה אחת''. אדם יחיד העובד עבודה זרה מיתתו בסקילה, שהיא המיתה החמורה ביותר מבין ארבע מיתות בין דין (יש שיטה אחרת הסוברת כי שריפה היא החמורה) לכן ''ממונן פלט'' ולא נשרף. לעומת זאת בעיר הנידחת, שרוב תושביה הודחו לעבוד עבודה זרה, מיתתן של האנשים בסייף, ''ולכן'' גם רכושם נשרף ונאבד. מכיוון שכך, שואלת הברייתא, אולי גם יהיה הבדל בקרבנות שהם מביאים עם עבדו עבודה זרה בשוגג. והיא עונה לעצמה שאין זה כך: המילים תורה אחת בפסוקים אלו, מקשרת בין המקרים וכולם צריכים להביא קרבן שעירה, כמו יחיד שעבד עבודה זרה.
 

מהו המסר

למדנו היום כי יש קשר בין הענישה על הממון לסוג ואופן הענישה על הגוף.
• אם הגוף נענש בעונש חמור (סקילה) - אין ענישה על הממון (ממונם פלט).
• אם הגוף נענש בעונש פחות חמור (סיף) - הממון ''נענש'' ונשרף.
לומדים מכאן איזונים בחיים. גם כאשר אדם חטא ונענש על כך, לא ''זורקים'' עליו את כל העונשים שבעולם, על אף שעבר עבירה חמורה ביותר (עבודה זרה אחת משלש עבירות עליהן נאמר ''יהרג ואל יעבור''). הוא נענש בכל החומרה, אך אם מחמירים בצד אחד, ''דואגים'' להקל בצד השני.
אף בענישה לילדים בבית, או לתלמידים בבית ספר וכן הלאה יש לדאוג לאיזון הנכון. לא להכביד יותר מידי, ואם מקשים על הילד במקום מסוים, יש להשתדל להקל עליו במקומות אחרים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]