כל מקום שהוא מוזהר היא מוזהרת / יבמות כ ע"א

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

מהמשנה שבה עוסקת סוגייתנו אנו למדים שאסור לכהן גדול לייבם אלמנה, ומשמע שמדובר בין באלמנה מן הנישואין ובין באלמנה מן האירוסין.

אולם מדוע אלמנה מן האירוסין, שהיא בתולה, אינה יכול להתייבם לכהן גדול, ומדוע לא יבוא עשה של מצוות ייבום וידחה את לא תעשה של לקיחת אלמנה, כפי שלמדנו לעיל (ג ע"ב)? כך הדבר לכאורה ביחס לכל הדוגמאות המוזכרות במשנה, כגון גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין וממזר, שכולם איסורים שאינם בכרת ונדחים מפני מצוות ייבום.

אולם, מדברי הרמב"ם (יבום וחליצה א, א) וראשונים נוספים אנו למדים שמצוות הייבום מוטלת רק על היבם ולא על היבמה, ואילו האיסורים הם הן על היבם והן על היבמה, ואם כן – יוצא שהמצווה המוטלת על היבם אינה יכולה לדחות את האיסור המוטל על האישה. ייתכן שניתן להסביר זאת על פי האמור להלן (פד ע"ב), שבכל מקום שהאיש מוזהר גם האשה מוזהרת: האיסור המוטל על האישה אינו איסור עצמאי אלא נובע מאיסורו של האיש, וממילא כאשר האיסור שעל היבם נדחה – נדחה גם איסורה של האישה.