דרגות של קדושה במצוות
הרב דב קדרון
יבמות כ ע"א
במשנה מוזכרים שני סוגים של איסורי חיתון: "איסור מצווה" ו"איסור קדושה". "איסור מצווה" הם האיסורים שאסרו חכמים, ונקראים כך משום "מצווה לשמוע דברי חכמים", ו"איסור קדושה" הם איסורי החיתון בגלל קדושת הכהונה או קדושת ישראל.
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (מובא בלקט ביאורי אגדות) ביאר שמטרת כל המצוות היא לקדש את עם ישראל, כפי נוסח ברכת המצוות: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", וכך נאמר במכילתא (מסכת דכספא פ' כ): "איסי בן יהודה אומר, כשהמקום מחדש מצוה על ישראל הוא מוסיף להם קדושה", וכן נאמר בתורת כהנים (פרשת קדושים, פרשתא ד, פרק י) שמה שכתוב בתורה "קדושים תהיו" מתייחס לקדושת כל המצוות.
על פי זה יש לשאול: מדוע איסורי החיתון הנ"ל נקראים "איסור קדושה", וכי יש בהם קדושה מיוחדת שאין בכל המצוות? הרי כל המצוות, עשה ולא תעשה, הן ביטוי של קדושת עם ישראל?
תשובתו היא שאכן יש מצוות מסוימות שיש בהן קדושה יתירה, וכך גם השבת, שנאמר עליה (שמות לא, יד): "כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם", יש בה קדושה מיוחדת, בנוסף לקדושה הרגילה שיש בכל מצוות התורה, וכך גם באיסורי החיתון המיוחדים הללו מחמת קדושת הכהנים או קדושת ישראל – יש בהם קדושה יתירה על שאר מצוות התורה.
