ההשפעה של משה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
יבמות מט ע"ב
כדתניא: כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה.
אין שום ספק שמשה רבינו היה גדול הנביאים, ונבואתו הייתה "באספקלריא המאירה", אבל מעבר לעובדה שנבואתו של משה הייתה כל כך מיוחדת, האם יש איזה דבר פראקטי שניתן ללמוד ממאמר הגמרא הזה לימינו אלה?
תשובה ברורה בדבר אומר רבי לוי יצחק מברדיטשוב (קדושת לוי בהעלותך, ד"ה ותדבר מרים), שהופך את משמעותו של מאמר הגמרא הזה לחלוטין.
אם בפשט, מאמר הגמרא מתכווין לומר שנבואתו של משה הייתה בהירה וזכה, כאספקלריא המאירה, הרי שרבי לוי יצחק אומר שכוונת הגמרא לומר דבר אחר, והוא - שבעוד ששאר הנביאים התנבאו לדורם ונבואתם לא הייתה בסיס לנבואות אחרות, הרי שנבואתו של משה הייתה הבסיס והיסוד לכל העברת התורה מאז ועד היום.
לכן אספקלריא המאירה, זה לא רק כינוי לאיכות הנבואה שלו, אלא גם להשפעת הנבואה שלו לדורות, כך שהוא האיר הלאה לכל שאר הנביאים שינקו את נבואותיהם ממנו.
על בסיס זה הוא מסביר את מה שנאמר במדרש (במדבר רבה יד, יח; מכילתא בא יב, א) שכאשר אומרת התורה "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר", הרי שהדיבור האלוקי היה למשה, וממנו הועבר הלאה לאהרן, ולא שה' דיבר למשה ולאהרן יחד. מה שמוכיח את העובדה שמשה לא רק היה עוד נביא בשרשרת של נביאים, ואולי אפילו ראשון הנביאים, אלא הרבה יותר מזה – הוא היה היסוד לכל הנבואות שבאו אחריו, ולולי נבואותיו לא היה מקום לכל שאר הנבואות.
כך שאם השאלה היא, מה הביטוי הפראקטי של מאמר הגמרא הזה לימינו אלה, התשובה ברורה: רק מתוך עיון בבסיס הנבואה שהתקבלה על ידי האספקלריא של משה, התורה הקדושה, ניתן להאיר הלאה את כל שאר דברי התורה והנבואות שישנם מאז ועד היום, ויוצאים כענפים מהגזע של משה.
