מימד אישי לשיחה / רפי זברגר

יבמות כד ע''א
 

הקדמה 

המשנה הקצרה בעמוד א' עוסקת בסדרי קדימות של זהות המייבם:
מצוה בגדול לייבם,
למרות שכל האחים רשאים לייבם פוסקת המשנה כי לכתחילה מוטלת חובת ייבום על גדול האחים.
ואם קדם הקטן - זכה
ואם בכל אופן קדם אח צעיר יותר לייבם, הרי שהייבום חל לכל דיניו, כולל ירושת הנחלה של האח המת העוברת ליבם.
 

הנושא

הברייתא דורשת את כל חלקי הפסוק מפרשת כי תצא העוסק בייבום:
תנו רבנן: וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל (דברים כ''ה, ו'): - מיכן שמצוה בגדול לייבם;
התורה מזכירה במפורש את הבכור, במשמעות של מתן עדיפות ייבום לגדול האחים.
אֲשֶׁר תֵּלֵד - פרט לאילונית שאין יולדת;
כל מטרת הייבום הוא להקים זרע לאח המת, ואם אשת המת היא איילונית, ממילא לא יוכל לקום שם לאח, לכן במקרה זה לא חלה כלל מצוות ייבום, ואין גם חובת חליצה.
יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו- לנחלה, אתה אומר: לנחלה, או אינו אלא לשם? יוסף - קורין אותו יוסף, יוחנן - קורין אותו יוחנן? נאמר כאן יָקוּם עַל שֵׁם אָחִי, ונאמר להלן (בראשית מ''ח, ו'): וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם, מה שם האמור להלן נחלה, אף שם האמור כאן לנחלה;
המילים על שם אחיו לכאורה מנחות את הייבם לקרוא לזרע שייולד לו עם היבמה, בשם של האח המת. אבל הברייתא עושה גזירה שווה לברכת יעקב ליוסף. שם יעקב קובע כי אפרים ומנשה יטלו חלק בארץ ישראל כמו שאר השבטים, אך הבנים שייוולדו ליוסף לאחר מכן, לא יקבלו נחלה נפרדת אלא ישתתפו בנחלתם של אפרים ומנשה. הגזירה שווה בין המילה ''שם'' הכתובה בשני המקומות, מלמדת אותנו כי גם בייבום מדובר על נחלה ולא על ''קריאת שם''.
וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ - פרט לסריס ששמו מחוי.
אם האח המת היה סריס, לא היתה אפשרות להקמת זרע שלו. לכן, במקרה זה אין שייכת החובה ''להקים זרע לאח'', וגם כאן אחים אינם מייבמים את אשת המת וגם אין חובת חליצה כלפיה.
אמר רבא: אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי.
רבא מתייחס ללימוד הגזירה שווה בברייתא, ומציין כי זהו מקרה יוצא דופן שהגזירה שווה מוציאה את הפסוק מידי פשוטו. שהרי פשט המילים בפסוק מלמדות כי יש לקרוא לזרע שיוולד ליבם עם היבמה באותו שם של המת, והגזירה שווה מפנה אותנו לכיוון של הקמת שם בנחלה. מנסה הגמרא להבין את הסיבה שאין דורשים את הפסוק כפשוטו:
ואי לאו גזרה שוה, הוה אמינא שם - שם ממש? למאן קמזהר רחמנא? ליבם, יקום על שם אחיך מיבעי ליה! אי לבי דינא, יקום על שם אחי אביו מיבעי ליה!
אומרת הגמרא כי לכאורה אין אפשרות כלל להסביר את הפסוק כפשוטו. שהרי אם הפסוק ''מדבר'' אל היבם, היה צריך להיות כתוב בפסוק ''על שם אחיך'' ולא על שם אחיו. ואם הפסוק מדבר לבית הדין היה צריך להיות כתוב בפסוק ''על שם אחי אביו''. מכיוון שלא כתוב לא בלשון הראשונה ולא בלשון השנייה, לכאורה פשוט שהתורה מתייחסת לנחלה ולא לקריאת שם, דבר המייתר לכאורה את הצורך בגזירה שווה.
ודלמא הכי קאמר להו רחמנא לבית דין: אמרו ליה ליבם יקום על שם אחיו!
דוחה הגמרא את הקושיא ונותנת הסבר אפשרי בפשט הפסוק. אמנם התייחסות לבית הדין, אך הפסוק אומר לבית הדין כיצד לפנות אל היבם ולומר לו כי עליו "להקים שם לאחיו". לאור זאת ניתן היה בכל אופן להסביר כפשוטו של פסוק העוסק בקריאה שם הזרע על שם המת, ולא בקבלת נחלה.
אלא אתאי גזרה שוה אפיקתיה לגמרי.
ולכן מסקנת הגמרא כי אמנם ''יש צורך'' בגזירה שווה כדי להפקיע מידי אפשרות להסביר את הפסוק כפשטו, וללמד כי כוונת התורה להקמת שם ע''י לקיחת הנחלה.  
  

מהו המסר

החיפוש של הגמרא להבנת המילים ''לא יקום על שם אחיו'' בתורה מלמד אותנו מספר עקרונות מעניינים על אופן התייחסות לאנשים תוך כדי דיבור.
• אם מדברים אחד עם השני הרי שיש לדבר בגוף שני (יקום על שם אחיך) ולא בגוף שלישי (על שם אחיו).
הדיבור בגוף שני מחזק את הקשר בין הדוברים, ונותן מימד אישי לשיחה. נוכל לכנות זאת כדיבור ישיר ולא עקיף.
• אם תוך כדי דו שיח מזכירים אדם שלישי, הרי שיש לתארו ולהגדירו באופן מדויק (יקום על שם אחי המת ולא על שם אחיו) - עיקרון זה מלמדנו כי רצוי מאוד שנושאי השיחה יהיו ברורים דיים, מבלי לשאול כל הזמן מה כוונת הדובר. אם מתייחסים לבן אדם, הרי שיש לתארו כך שיהיה ברור לצד השני במי מדובר.
• אם מבקשים מאדם (או מגוף כמו בית דין) לדבר עם אדם שלישי, הרי שיש להזכיר את אותו אדם בגוף שלישי (אמרו ליבם: יקום על שם אחיו), וזאת למרות שאותו אדם ידבר עם השלישי בגוף שני (כפי שלמדנו בעיקרון הראשון).
למדנו כי יש לדבר דיבור ברור ומהוקצע, ויש להתאים את אופן ההתייחסות המתאימה לכל מצב ומצב.  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]