חלותו ההלכתית של המאמר (1) / יבמות כט ע"א-ע"ב

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

מדין תורה, נדרש אחי הנפטר לייבם את אשתו. חכמים תיקנו, שלפני הייבום יתבצע "מאמר" - הליך דמוי קידושין. סוגייתנו בדף כ"ט היא אחת הסוגיות המרכזיות העוסקות בעניינו של "מאמר" זה, ואת שני העיונים הקרובים נייחד לביאור העניין.

כבר לעיל בדף י"ט הביאה הגמרא את מחלוקת רבי וחכמים בדבר "מאמר בעל כרחה". לדעת רבי, המאמר כרוך בייבום, ולכן כפי שניתן לייבם בעל כרחה של היבמה, כך גם לגבי מאמר. חכמים חולקים, ולדעתם התקנה לבצע מאמר מבקשת לקרב את הפעולה לעולם הקידושין, ובו הסכמת האישה ורצונה הכרחיים.

מחלוקת בית שמאי ובית הלל בסוגייתינו בדף כ"ט מהווה מקור מרכזי נוסף בעניינו של המאמר. המחלוקת עוסקת במי שעשה מאמר ביבימתו, ולאחר מכן נפלה גם אחותה לייבום. בית שמאי סבורים, שהמאמר ייעד וייחד את היבמה הראשונה, ועל כן היבמה השנייה מותרת לשוק, מדין אחות אשתו. בית הלל חולקים, ומחייבים לחלוץ לשתי הנשים. התוספות בסוגייתנו (סוף ד"ה אלא; וכן ברשב"א ובראשונים נוספים) מעירים, שניתן היה לתלות את מחלוקת בית שמאי ובית הלל בשאלות שונות שהגמרא כבר עסקה בהן בעבר, כגון ביטול מצות יבמין או "זיקה ככנוסה", ואולם הגמרא בסוגייתינו תולה את המחלוקת בשאלת כוחו וחלותו של המאמר.

כאשר נגיע לפרק החמישי נעסוק, בעזרת ה', באופן ביצוע המאמר, ובשאלה מדוע תיקנו חכמים לבצעו. את עיוננו בפרק השלישי נמקד בדיון שבסוגייתינו, בדבר חלותו ההלכתית של המאמר.

השאלה הראשונה בעניינה של חלות זו היא מה רמתה - האם מדאורייתא או מדרבנן? רש"י בסוגייתינו (דף כ"ט ע"ב) כתב:

"מאמר יבמין מדרבנן הוא, דהא מדאורייתא יבמה יבא עליה".

רש"י מסביר, שאין באפשרותם של חכמים לבטל את החובה הפשוטה מן התורה לממש את הייבום דווקא בביאה. לפיכך, יש להניח שאף לדעת בית שמאי, המאמר מועיל מדרבנן ולא מדאורייתא. רש"י מוסיף ומוכיח את דבריו ממהלך הסוגיה: הגמרא קובעת שאם ישנן חלויות אישות מסוימות שאינן תקפות באירוסין, קל וחומר שאינן תקיפות במאמר. רש"י תהה: איזה קל וחומר יש כאן? מדוע מאמר קל יותר מאירוסין? תשובתו של רש"י היא, שהיות ואירוסין חלים מדאורייתא, ומאמר חל מדרבנן בלבד, יש מקום לקל וחומר.

התוספות חלקו על רש"י:

"ואין נראה לריב"ם, דאם כן אמאי תצא הלזו משום אחות אשה במאמר זה?!"

לדעת התוספות, עצם החידוש של בית שמאי, שלפיו אחות בעלת המאמר מותרת לשוק בלא חליצה, מלמדת שהמאמר תקף מדאורייתא, לפחות לדעת בית שמאי.

בסוגיה עצמה לא מצאנו דיון בשאלה זו של רמת הדין, ואולם הראשונים כאן הסבו את תשומת הלב לסוגיה המקבילה בתלמוד הירושלמי (פרק ב' הלכה א'), שם קובע ר' אלעזר בן ערך:

"רבי לעזר בן ערך אומר המאמר קונה קניין גמור ביבמה מה טעם דרבי לעזר בן ערך 'ולקחה לו לאשה' הרי היא כקידושי אשה מה קידושי אשה קונין קניין גמור אף המאמר קונה קניין גמור ביבמה".

ר' אלעזר בן ערך, שדבריו מקבילים כנראה לעמדת בית שמאי, סבור שהמאמר מועיל כקידושין לכל דבר, ואף לומד זאת מן המקראות.

כאמור, דיון זה הוא אך ורק אליבא דבית שמאי. בדעת בית הלל נראה פשוט שלכולי עלמא המאמר הוא מדרבנן בלבד. ועדיין, יש לדון בדבר אופיו ומשמעותו, לאור אותה סוגיה בדף י"ט שהזכרנו לעיל. הגמרא בסוגייתינו מזכירה את מחלוקת ר' יהושע ורבן גמליאל בדבר מי שנשא לאישה ילדה קטנה, ואחותה הגדולה נפלה לפניו לייבום. נישואי קטנה חלים מדרבנן בלבד, ואף על פי כן קובע רבן גמליאל שם, שאין מחייבים אותו לגרש, אלא תמתין עד שתגדיל והנישואין יהפכו לנישואין דאורייתא, ולאחר מכן תיפטר היבמה מדין אחות אישה. החידוש המצוי בסוגייתנו הוא, שנישואי קטנה החלים מדרבנן מספיקים כדי לדחות את הצרה; בעוד שמאמר, שאף הוא מדרבנן לפחות לדעת בית הלל, אינו מועיל, ויש להוציא את שתיהן. ובכן מה בין נישואי קטנה ובין מאמר, הרי לכאורה לפנינו שתי הלכות שאינן אלא מדרבנן? על כך מסבירים התוספות:

"אע"ג דקדושי קטנה דרבנן מכל מקום הקילו בה מבעלת מאמר משום דכנוסה היא אצלו קודם זמן גדולה".

נראה, שקידושי קטנה אינם אלא הרחבה של מושג הקידושין שמדאורייתא. לכן, אם אחות אישה מדאורייתא יוצאה בלא חליצה, אף אחות אישה מדרבנן יוצאה בלא חליצה. אך מאמר, לדעת התוספות, הוא תופעה שונה לחלוטין. כאן אין מדובר על סניף של קידושין, אלא על חידוש עצמאי בהלכות ייבום וחליצה. חידוש זה איננו "מתנהג" כקידושין, ולכן בו אין אומרים שתצא אחות בעלת המאמר בלא חליצה. כאמור, זהו בדיוק שורש הספק בדף י"ט: האם מאמר הוא זן של קידושין, או שמא מדובר על תופעה הלכתית אחרת, ייחודית להלכות ייבום וחליצה.