שבויים בדרך מסוימת / רפי זברגר

יבמות כט ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

נלמד את המשנה בעמוד א':
שלשה אחין, שנים נשואים שתי אחיות ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני.
ראובן ושמעון ולוי אחים, וראובן ושמעון נשואים לשתי אחיות רחל ולאה. לוי אינו נשוי (או נשוי אך אין קרבה בין אשתו לנשותיהם של ראובן ושמעון) ומת ראובן בלא בנים. רחל אשת ראובן נפטרת מייבום משמעון, כיוון שרחל היא אחות אשתו, ולכן נופלת לייבום רק בפני לוי. במקרה דנן לוי עשה בה מאמר (קידושי דרבנן ביבמה) ולאחר מכן גם שמעון מת, ועתה נופלת לפני לוי גם לאה אחות רחל. השאלה היא כיצד נוהג לוי עם רחל, שכבר עשה בה מאמר. אם לוי היה מייבם את רחל מדאורייתא, לא הייתה כלל בעיה כיוון שאז רחל הייתה אשתו לכל דבר, ולאה הייתה נפטרת מייבום משום אחות אשה. אך מכיוון שלוי עשה ברחל רק מאמר, באנו למחלוקת בית שמאי ובית הלל.
בית שמאי אומרים: אשתו עמו, והלזו תצא משום אחות אשה.
בית שמאי מתייחסים למאמר כקידושין לכל דבר ולכן פוסקים כי רחל הינה אשתו כאילו שייבם אותה, ואז לאה נפטרת מייבום משום אחות אשה.
ובית הלל אומרים: מוציא את אשתו בגט ובחליצה, ואשת אחיו בחליצה, זו היא שאמרו: אוי לו על אשתו, ואוי לו על אשת אחיו.
בית הלל סוברים כי מאמר אינו קונה אלא מדרבנן, אך מן התורה רחל עדיין זקוקה ללוי ולא נחשבת לאשתו. מכיוון שעתה רחל היא גם אחות זקוקתו, שהרי לאה נפלה לייבום משמעון, לכן אינו יכול לסיים את התהליך ולייבם אותה. משכך, חייב לתת לה גט כדי להפקיע את המאמר, ובנוסף היא חייבת חליצה כדי להפקיע את הזיקה מדאורייתא. לאה גם אינה יכולה להתייבם, כיוון שגם היא נחשבת אחות זקוקתו, ולכן חייב לתת לה חליצה (ואין צורך בגט, כיוון שלוי לא עשה בה מאמר). 
 

הנושא

שואל רבה בעמוד ב':
מאמר לבית שמאי, נישואין עושה או אירוסין עושה?
לשיטת בית שמאי הסוברים כי מאמר קונה, האם נחשב המאמר כמו נישואין שהוא סוף מעשה הקניין של הבעל באשתו, ומשלב זה היא מותרת לו ואסורה לכל העולם, או שמא נחשב רק כקידושין (אירוסין בלשון הגמרא) שאמנם אוסר את האשה על כל העולם, אך עדיין אסורה גם עליו, ולכן חובה עליו להכניסה לחופה לאחר מכן, שהוא מעשה נישואין.
אמר ליה אביי: למאי הלכתא? אילימא ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה, השתא ארוסה בעלמא, תני ר' חייא: אשתו ארוסה - לא אונן ולא מטמא לה, וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו, מתה - אינו יורשה, מת הוא - גובה כתובתה, עבד בה מאמר מיבעיא?
אביי מנסה להבין מה הנפקות של שאלת רבה. אם נאמר שרבה שואל לגבי שלש הלכות של: 1) ירושה, 2) אם הבעל כהן להיתר להיטמא לה בעת מותה, 3) להפר את נדריה, אין הדבר מתקבל על הדעת. שהרי גם ארוסה שהיא קידושין מדאורייתא הבעל לא ניטמא לה, וגם אם הוא מת אין היא מחויבת בקבורתו. כמו כן, אינו יורש אותה.
ואם בקידושי תורה אין דינים אלו חלים, הרי בוודאי שלא יחולו במאמר הנחשב לקידושין מדרבנן.
ואלא לענין מסירה לחופה, מאי? נישואין עושה ולא בעיא מסירה לחופה, או דלמא אירוסין עושה ובעיא מסירה לחופה?
ממשיך אביי לנסות ולהסביר כי שאלת רבה כנראה רלוונטית לגבי הצורך בחופה מדעתה של האשה לאחר המאמר. אם נאמר שהמאמר עושה נישואין, אין צורך בדעתה של האשה לחופה, ולכן גם ביאה בעל כורחה של האשה תסיים את מעשה הקניין, ומאותו רגע יהיה מחויב להיטמא לה, ויוכל לירש אותה לאחר מותה. או שמא מאמר אינו אלא קידושין, וחייב ''למסור אותה לחופה'' בהסכמתה לאחר המאמר.
אמר ליה: השתא לא עבד בה מאמר, כתיב (דברים כ''ה, י'): כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ: - בעל כרחה, עבד בה מאמר מיבעיא?
גם אפשרות זו נדחית (אולי על ידי אביי בעצמו), שכן לא יכול להיות שביצוע מאמר יגרע ממצב ללא המאמר. שהרי ביאת ייבום נעשית אף בעל כורחה של האשה (נלמד מן המילים ''יבמה יבוא עליה''), ומדוע נצטרך לבצע חופה לאחר המאמר, ולא נוכל להסתפק בביאה בעל כורחה של האשה, בדומה למצב ללא המאמר.
אמר ליה, שאני אומר: כל העושה מאמר ביבמתו, פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליה זיקת אירוסין; מאי?
עונה רבה לאביי, כי הוא סובר שביצוע מאמר מפקיע את האפשרות לייבם בביאה בעל כורחה של האשה (בלשון הגמרא ''פרחה ממנו זיקת יבמין''), ומנתב את הבעל לאפשרות נוספת של ייבום. ולכן, מסתפק רבה, האם כשהבעל משתמש באפיק זה, האם הוא מתחייב גם למסור אותה לחופה, או שמא ניתן להסתפק במאמר, והביאה שלאחר מכן (גם בעל כורחה של האשה) יסיים את התהליך של הייבום.
הגמרא מנסה לפשוט את הספק, אך במאמר זה נסתפק בהבנת שאלתו של רבה. 
  

מהו המסר

הסברו של רבה לספק שהוא עצמו העלה מעניין מאוד. רבה סובר, שאם היבם עושה מאמר, הוא כאמור ''מפקיע'' את הזיקה, ומנתב את דרכו באפיק אחר של קידושין המכונה ''מאמר''. זהו חידוש גדול ביחס למקובל בדיני ייבום. שהרי אנו מכירים את האפשרות של ביאת ייבום, המבצעת את התהליך ומסיימת אותו, והנה רבה מלמדנו כי ישנה גם דרך אחרת שתוקפה חזק כמו האפיק הידוע והמוכר, וגם בה ניתן ללכת, וכל שאלתו מהו ''מכה בפטיש'' של אפיק זה.
נלמד מדרכו זו של רבה, אופן פתרון בעיות בחיים. לפעמים, אנו ''שבויים'' בדרך מסוימת, וחושבים רק כיצד מתנהלים באותו דרך. רבה מלמדנו ''לפתוח את הראש'' ולבחון אולי ישנה גם דרך חילופית לגיטימית, שגם בה ניתן לצעוד ולהגיע אל הייעד.  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]