בעניותינו צריכה גט
יבמות מט ע"א-ע"ב
"אביי, שומרת יבם מספקא ליה אי כרב אי כשמואל".
הגמרא אצלנו מביאה את דברי המשך המסכת בדף צב. שם אמר רב יהודה בשם רב שאשה שצריכה להתייבם שקדם וקידש אותה אדם אחר שאינו אחד מהאחים, מנין נלמד שאין אותם קידושין חלים כלל? שנאמר: "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", כלומר, לא תהיה בה הויה ומציאות של קידושין לאדם זר.
ושמואל חלק שם על רב ואמר: בעניותינו צריכה גט. שמואל הודה שמשום עניות דעתו הוא אינו יודע להכריע אם הקדושין תופסין ביבמה, או אם לאו. ומסבירה הגמרא ששמואל הסתפק אם פירוש הפסוק לא תהיה אשת המת לאיש זר שרק אסור לה ללכת ולהתקדש, אבל אם היא התקדשה הקידושין כן חלים; או שפירוש הפסוק הוא שלא תופסים בה קדושין, כדברי רב.
וקשה, הרי קיים כלל: אין ספק מוציא מידי ודאי. והיות ששמואל הסתפק ולא ידע, למה הוא לא סמך על דברי רב שהדבר כן היה ברור לו? והרי שמואל עצמו, כאשר היה מסתפק בדבר הלכה הוא היה שואל את רב! כך אמרו במסכת ברכות (דף נג ע"ב) "בעי מיניה שמואל מרב: מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן? אמר ליה: אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן". וכן אמרו במסכת מגילה דף כב ע"א שרב היה גדול יותר משמואל!
וכן קשה למה אמימר פסק בסוגיה שם כספקו של שמואל, למה הוא לא הכריע כרב שהדבר היה ברור לו?
בדף שלנו אנחנו מוצאים את התשובה.
אמר אביי: הכל מודים שבניהן של נדה ושל סוטה - שאינו ממזר. כי ממזר הוא בן של מי שלא תופסים בה קידושין. ונדה - הרי תופסים בה קידושין, שנאמר: ותהי נדתה עליו, כלומר שאפילו בשעת נדתה היא "עליו" – תופסים בה קידושין. וכן סוטה - שהרי תופסים בה קידושין. וממשיכה הגמרא: תניא נמי הכי, מצאנו גם בברייתא דברים קרובים מאוד לדברי אביי: הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם - שאין הולד ממזר. הברייתא הוסיפה על דברי אביי גם שומרת יבם, כלומר שלדעתה גם בשומרת יבם תופסים קידושין. ושואלת הגמרא, ואביי? למה הוא השמיט את שומרת יבם? ועונה הגמרא שאביי הסתפק לגבי שומרת יבם, אם כרב שלא תופסים בה קידושין, או אם כשמואל, כלומר כדברי הברייתא.
הרי לנו שספקו של שמואל לא היה רק אם לקבל את דברי רב, אלא אם להעדיף את דבריו על פני דברי הברייתא. ומשום כך גם מבואר למה נפסקה ההלכה כשמואל – להחמיר כשתי האפשרויות, כי אמנם רב – תנא הוא, והוא יכול לחלוק על דברי הברייתות, אך אין הכרח שגם תיפסק הלכה כמותו.
