מה בין שמחת אירוסין לנישואין?
הרב דב קדרון
יבמות מג ע"ב
בגמרא נאמר שבנישואין יש שמחה גם אם לא מתקיימת סעודת נישואין, כי אז, כאשר הכלה כבר נמצאת בבית בעלה, הקשר בין החתן לכלה כל כך חזק, שאין צורך בסעודת הנישואין כדי לאפשר את השמחה, אבל באירוסין אין שמחה ללא סעודה, מפני שאז הכלה עדיין נמצאת בבית אביה, והקשר בין הארוס לארוסתו אינו מספיק, ויש צורך בסעודה כדי לשמוח כראוי.
המשך חכמה (דברים לג,ד) מסביר על פי זה את נבואת הנביא הושע (ב, יח) המתייחסת לתקופת בית המקדש השלישי: "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי", שאז, כמו שמסביר רש"י: "תעבדוני מאהבה ולא מיראה, אישי - לשון אישות וחיבת נעורים, בעלי - לשון אדנות ומורא". כלומר שבזמן בית המקדש הראשון היחס של עם ישראל לקב"ה היה בבחינת יראה, כמו המושג "בעל", ואילו בבית המקדש השלישי זה יהיה בבחינת אהבה, כמו "איש", ועל זה אמרו חז"ל במסכת פסחים (פז,א): "ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה".
בזמן בית המקדש הראשון היה צורך בחיזוק השמחה של הקשר בין ישראל לקב"ה באמצעות סעודה, כמו אצל כלה בבית אביה, ולכן בחנוכת בית ראשון אכלו ושתו במשך שבעה ימים, ולא יכלה להיות שמחה שלמה ללא סעודה, אולם לעתיד לבוא, בבית המקדש השלישי השמחה השלמה תהיה בקב"ה עצמו, כמו שמחת נישואין של כלה בבית חמיה, ולא יהיה צורך באכילה ושתייה כדי להרבות בשמחה, כי הקשר בין עם ישראל לקב"ה יהיה חזק באופן טבעי, ויתקיים הפסוק (ישעיהו כה, ט): "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ".
