גיור לשם נישואין - דעת הרב קוק
הרב דב קדרון
יבמות מז ע"א
בשנת תרע"ג נשאל מרן הרב קוק זצ"ל על ידי הרב בן ציון עוזיאל, האם לקבל גר שמתגייר כדי להתחתן עם אשה יהודיה, וזו תשובתו (עזרת כהן סימן יד):
ועל דבר הגר, קשה מאד להמציא היתר, מאחר שמעשיו מוכיחים עליו שאין כונתו כלל לשם שמים כי אם מפני שנתן עיניו בבת ישראל. ודברי הרמב"ם, שכתב כ"ת, אין צריך להביא ממרחק, אלא הדברים מבוארים במקומם (בפי"ג דהלכות איסו"ב הלכה ט"ו) לפיכך לא קבלו ב"ד גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות, והטובה והגדולה שהיה בה לישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק. אבל סיים שם ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב"ד הגדול חוששין להם, לא דוחים אותם, אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבים אותם, עד שתראה אחריתם. והאריך עוד שם הרמב"ם בהלכה הסמוכה, שנחשבו כלפי שמים אותם שגייר שלמה ושמשון כאילו היו עכו"ם, כיון שמפני דבר נתגיירו, ומשמע שגם בדיעבד חוששין להם עד שתתברר צדקתם. על כן לעניות דעתי ראוי למחות בכל האפשרות בענין זה, ובית דין חשוב וממונה על הציבור אין לו ללמוד מהדיוטות הללו, שהיו עושים שלא כדין. וזה כשנתים כמדומה שנשאלתי ממצרים בעובדא כיוצא בזו, שנצטערתי מאד על אשר קבלו גר כזה, ואח"כ הוכיח סופו על תחילתו שבגד באשתו הישראלית אחר שהתעלל בה, ובחר בנכרית, וחפצו אז הרבנים להציל את האומללה מעיגון, על ידי ביטול הגירות למפרע, ולא רציתי להצטרף עמהם בזה. אבל מקום לימוד הוא לנו עד היכן הדברים יכולים להגיע, מאלה הרשעים הלובשים מסוה על פניהם לצודד נפשות בנות ישראל, ואח"כ ימאסו בהן עוגבים, ואין לשער כמה מר הוא גורלן אח"כ.
