עצות חכמים בנושאים פארה הלכתיים / רפי זברגר

יבמות מד ע''א
 

הקדמה 

נלמד את המשנה אשר ראשיתה בשלהי הדף הקודם, וסיומה בריש הדף שלנו:
ארבעה אחין נשואין ארבע נשים, ומתו, אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן - הרשות בידו.
המשנה מלמדת שאם נופלים למספר אחים ארבע נשים לייבום בזמן אחד (ארבעה אחים מתו בלא בנים) הרי שמצוות הייבום מוטלת על האח הגדול מבין האחים שנשארו. ניתנה לו רשות להחליט כי הוא מייבמן, ואם אינו מעוניין הזכות עוברת לאח אחר.
מי שהיה נשוי לשתי נשים, ומת - ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.
דין זה הוזכר כבר מספר פעמים במסכת, ומלמד אותנו כי ייבום או חליצה של אחת מן הנשים פוטרת גם את שאר הנשים (צרות) שהיו נשואות לאותו אח שנפטר, ומתירן להינשא כרצונן (אינן זקוקות יותר!).
היתה אחת כשרה ואחת פסולה, אם היה חולץ - חולץ, לפסולה, ואם היה מייבם - מייבם לכשרה.
התנא מייעץ לייבם כי אם יחלוץ ולא ייבם, וישנן שתי נשים אחת פסולה לכהונה (כמו גרושה לפני הנישואין עם האח המת) ואחת כשרה, הרי שרצוי שיחלוץ לפסולה, כדי לא ''ליצור'' פסול חדש של ''חלוצה'' האסורה לכהן.
אם רוצה לייבם, הרי שאין הבדל בין הנשים, ויכול לייבם לאיזו מהן שיחפוץ.
 

הנושא

הרשות בידו. ושבקי ליה?
מקשה הגמרא על הנוסח במשנה ''הרשות בידו''. האם באמת הוא רשאי לעשות כרצונו, והרי למדנו באופן שונה לכאורה בברייתא הבאה:
והתניא: וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ (דברים כ''ה, ח')- הן ולא שלוחן, וְדִבְּרוּ אֵלָיו - מלמד, שמשיאין לו עצה הוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרין לו: מה לך אצל ילדה, מה לך אצל זקנה, כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך!
הפסוק בפרשת כי תצא המדבר על מצוות ייבום מלמדנו כי זקני העיר בה מבוצעות פעולות הייבום משוחחים עם היבם ונותנים לו "עצות טובות". למשל, אם יש ''פער גילים'' משמעותי בין היבם לשומרת יבם, אומרים ליבם, כי אם ייבם את שומרת יבם הרי זה יכול ליצור קטטות בבית, ולכן כדאי שיתחתן עם אשה בת אותו גיל פחות או יותר בסדר גודל של אותו גיל. לאור זאת, מסיקה הגמרא כי הזקנים אמורים לייעץ לאח הנותר לא לייבם את ארבעת הנשים העומדות לפניו לייבום, בגלל הקושי לקיים ולפרנס את כולן בהמשך החיים.
לא צריכא, דאפשר ליה.
הגמרא עונה ומעמידה את המשנה בייבם עשיר, ומכיוון שכך ''אין לו בעיה'' לכלכל את כל היבמות יחדיו.
אי הכי, אפילו טובא נמי!
ממשיכה הגמרא ומקשה: אם אמנם מדובר בייבם עשיר, מדוע המשנה ''הסתפקה'' באח המייבם ארבע נשים ולא יותר?
עצה טובה קא משמע לן: ארבעה - אין, טפי - לא, כי היכי דנמטייה עונה בחדש.
עונה הגמרא כי יש עניין שלא לייבם יותר מארבע נשים, כדי שלכל אחת תהיה עונה תשמיש לפחות פעם בחודש. (מתוך הנחה שתלמידי חכמים עונתם פעם בשבוע).
 

מהו המסר

• נושאים חשובים ורגישים כמו שיחות עם ייבם פוטנציאלי מבוצעות דווקא על ידי חכמי המקום (זקנים) , והם אינם משאירים את הנושא לאנשים בדרגת חשיבות פחותה. ניתן ללמוד מכך כי הרבנים והחכמים אינם ''מסתפקים'' במתן פסקי הלכות, אלא ''שומרים על קשר'' עם הקהילה, ואם צריך יוזמים שיחות חשובות, פרא הלכתיים.
• למרות שמדובר במצווה גדולה של ייבום במטרה להקים זרע לאח המת, הרי שחכמים מפעילים ''שכל ישר'' ומייעצים במקרים מסוימים דווקא שלא לקיים את המצווה המובחרת של ייבום, אלא להסתפק בחליצה.
אין טעם ''ללכת ראש בקיר'' ולקיים מצוות ייבום, אם הדבר עלול ליצור בעיות קשות של תפעול הבית החדש/  


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]