שינויים בחיים / רפי זברגר

יבמות נ ע''א
 

הקדמה 

בדף הקודם למדנו על שלושה נושאים שנמצאו במגילת יוחסין שמצא שמעון בן עזאי. הנושא השלישי היה:
וכתוב בה: מנשה הרג את ישעיה.
מנשה המלך הרשע הרג את סבו (אבי אמו) ישעיהו הנביא.
הגמרא בהמשך פירטה שלשה ''מניעים משפטיים'' של מנשה להריגת ישעיהו, המגדירים כביכול את ישעיהו כנביא שקר, ה''מניע'' השלישי היה:
משה רבך אמר (שמות כ''ג, כ''ו): לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא: , ואת אמרת (מלכים ב' כ', ו'): וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי!
משה רבנו אמר כי מנין השנים שנקבע לאדם ביום לידתו, הוא הזמן שבו יחיה האדם ולא יוסיפו לו שנים, והנביא ישעיהו אמר כי התפילות של המלך חזקיהו עזרו, וגרמו לכך שיוסיפו לו עוד חמש עשרה שנים לחיו.
הגמרא הסבירה בשלהי הדף הקודם ובריש הדף שלנו היכן הייתה הטעות של מנשה בכל אחד מה''מניעים'', נתמקד בהסבר הגמרא למניע השלישי. 
 

הנושא

אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא - תנאי היא;
אומרת הגמרא כי קושי זה שהיה למנשה תלוי במחלוקת תנאים המתוארת בברייתא הבאה:
דתניא: אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא - אלו שני דורות, זכה - משלימין לו, לא זכה - פוחתין לו, דברי ר' עקיבא; וחכמים אומרים: זכה - מוסיפים לו, לא זכה - פוחתין לו.
רבי עקיבא מבין את המילה אֲמַלֵּא בפרשת משפטים כפשוטו וטוען כי אין חריגה מן השנים המוקצות לאדם עם לידתו. אם הוא זכה - הוא ממלא את כל שנותיו המוקצבות. אם אינו זוכה - פוחתים לו משנים אלו.
חכמים מסבירים את המילה אֲמַלֵּא במובן של ''תוספת''. ולפי דעתם, אם אדם זוכה - מוסיפים לו שנים על אלו שהוקצבו לו בשעת לידתו, ואם אינו זוכה - פוחתים לו מהשנים המוקצבות.
אמרו לו לרבי עקיבא, הרי הוא אומר: וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה !
חכמים מקשים על רבי עקיבא מן הפסוק במלכים אשר ציטט מנשה בטענתו. פסוק זה מדבר על הוספה, לכאורה מאשש את טענת חכמים וסותר את הסברו של רבי עקיבא.
אמר להם: משלו הוסיפו לו,
רבי עקיבא ענה לחכמים ואמר, כי מדובר באדם חוטא שפחתו לו משנותיו, אך לאחר מכן חזר בתשובה ואז החזירו לו את השנים שפחתו לו קודם לכן. ולכן סובר רבי עקיבא כי בסיכומו של תהליך האדם חי את השנים שקצבו לו בשעת לידתו ולא יותר. רבי עקיבא מוכיח את טענתו:
תדע, שהרי נביא עומד ומתנבא (מלכים א' י''ג, ב'): וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר ה' וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׁרְפוּ עָלֶיךָ: , ועדיין לא נולד מנשה.
איש אלקים (עדו הנביא) התנבא לירבעם, מלך ישראל הראשון, שנים רבות לפני כן, ואמר כי עתיד להיוולד בן למשפחת דוד שייקרא יאשיהו, והוא יזבח לבמות. כדי להבין את ראיית הגמרא נקדים מספר הקדמות:
1. חזקיהו ראה ברוח הקודש כי עתיד להיוולד ממנו בן רשע ולכן נמנע מלהינשא ולהביא ילדים לעולם.
2. הנביא ישעיהו הוכיח אותו על כך, ואמר לו כי אין אנו מחויבים לעשות ''חשבונות של מעלה''. המחשבה והחשש מפני גורל ומצב הילדים לא אמור להשפיע על החלטות שלנו לקיים מצוות בכלל, ומצוות פרו ורבו בפרט. לכן, חובה על כל יהודי לשאת אשה בתקווה להוליד ילדים כמצוות התורה.
3. חזקיה אכן חזר בתשובה, וביקש לשאת את ביתו של הנביא ישעיהו, כך חשב שזכויותיו של הנביא יביאו להסרת הגזירה של בן רשע שראה ברוח הקודש, והצאצא יהיה ''יהודי כשר'' .
4. אמנם חזקיהו נשא את בת ישעיהו ונולד להם מנשה, שבסופו של דבר מלך על יהודה.
הגזירה לא שונתה, ומנשה הרג את סבו זקנו הנביא ישעיהו בטענה שהיה נביא שקר, כפי שהוצג בדף הקודם.
5. נינו של המלך מנשה היה המלך יאשיהו, עליו התנבא עידו הנביא לירבעם מלך ישראל.
לאור הקדמות אלו נסביר את הוכחת רבי עקיבא: חטאו של חזקיהו המלך היה אמור לגרום למותו טרם זמנו. נבואת עידו מלמדת אותנו כי בעצם ''התוכנית המקורית'' נתנה לחזקיהו שנים נוספות, בהם היה אמור להוליד צאצא, שממנו ייוולד יאשיהו. אך כאמור, החטא גרם להפחתת שנות חיו, אך בסופו של דבר חזרו להיות ''כפי שנקבע במקור'' לאחר חזרתו בתשובה (כל זאת מתוך הנחה כי נבואת עידו הייתה על הולדת מנשה, אבי זקנו של יאשיהו, במהלך השנים הקצובות של חזקיהו). זהו בדיוק המהלך המתואר בסברת רבי עקיבא, שגם אם השנים שנקבעו מראש נפחתים עקב חטאים, הם יכולים לחזור בעקבות חזרה בתשובה של האדם, אך לא יותר מן המתוכנן בעת הלידה.
ורבנן? מי כתיב מחזקיה? לְבֵית דָּוִד כתיב, אי מחזקיה נולד, אי מאינש אחרינא.
חכמים דוחים את הוכחת רבי עקיבא, ואומרים שיאשיהו לא היה אמור לצאת בהכרח ממנשה, ייתכן שאבי זקנו היה מישהו אחר מבית דוד, ולכן יורדת ההוכחה. 
 

מהו המסר

לפי שתי שיטות התנאים (חכמים ורבי עקיבא) אנו למדים כי למרות שישנה גזירה של מספר שנות חיים לאדם בעת לידתו, אין הדבר מחויב לקרות בפועל. אם התנאים השתנו, והאדם חוטא ומגיע לו עונש על כך, הרי שניתן להפחית מהשנים המוקצבות בעת הלידה. כמו כן, ניתן להחזיר את השנים שהופחתו, אם לאחר מכן הייתה ''התנהגות טובה" וחזרה בתשובה מן המעשים הלא טובים. לפי רבי עקיבא משלימים לאדם את שנותיו הקצובות מראש, ולפי חכמים ניתן אף להוסיף ולהגדיל את מספר השנים הקצובות מראש.
אנו למדים מכאן עיקרון שיכול להנחות אותנו גם בדרכי חינוך. לפעמים דברים שנקבעו ואפילו הובטחו יכולים להשתנות. המצבים המשתנים יכולים לשנות גם את הקביעות הקודמות שלנו, וניתן אף ''להסביר'' זאת בשינוי המצבים והתנאים. וכפי שלמדנו, השינוי יכול להתבצע לשני הכיוונים. שינוי שלילי מוריד חיים, ושינוי חיובי מוסיף שנות חיים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]