חקירת הרמב"ן ביסוד דין יבום / יבמות נא ע"א-ע"ב
הרב אביהוד שורץ
דף יום-יומי, תורת הר עציון
במשנה בתחילת הפרק נחלקו רבן גמליאל וחכמים לגבי מאמר אחר מאמר או גט אחר גט. אף שמדין תורה במקרה של יבמה יש ליבם או לחלוץ, מחדש רבן גמליאל שגם אם התבצע מאמר בלבד, אשר אינו תקף מדאורייתא, שוב לא תהיה אפשרות לבצע מאמר נוסף לאחריו. הגמרא בדף נא' מבקשת לתלות את מחלוקת התנאים בשאלה העקרונית של זיקה, אך דוחה את ההצעה, ומסיקה שמדובר על מחלוקת הנוגעת לכוחו ולמשמעותו של המאמר.
אמנם, דווקא ההוה-אמינא של הגמרא בדבר הקשר שבין מחלוקת התנאים ובין זיקה, הובילה את הרמב"ן בסוגייתנו להעלות את אחת החקירות המפורסמות ביותר במסכת כולה. אף שהחקירה כבר הוזכרה בעבר, נשוב ונביא אותה כאן, שכן ישנה חשיבות ללימוד הסוגיה במקומה. כך כותב הרמב"ן:
"ולי נראה דקא סלקא דעתך השתא דפלוגתא דרבנן ורבן גמליאל ביש זיקה היא, דרבן גמליאל סבר אין זיקה, וגט ומאמר על קדושי אחיו קיימי דאגידי בכולא ביתא, וכשנותן גט לזו כאומר הריני נותן גט לקדושי אחי הילכך פסל כל הבית ... וכן מאמר על קדושי אחיו נמי [נ"א: רמי].
אבל רבנן סברי יש זיקה, וגט לזיקה שלו תקינו חכמים הילכך לכל חדא וחדא תקינו רבנן גט בזיקה שלו".
הרמב"ן מסביר שלדעת רבן גמליאל ייבום מהווה המשך ישיר לנישואי האח הקודם. לפיכך, אם האח המת הותיר אחריו שתי אלמנות, והיבם נתן גט לאחת מהן, הרי שהוא ביטל ושלל מעיקרא את הקידושין של האח המת, וממילא כלל הנשים מותרות. חכמים, לעומת רבן גמליאל, סבורים שיש זיקה, דהיינו שהיבם מייסד ומקומם קשר חדש עם יבימתו, ולא רק ממשיך את נישואי אחיו המת. כאשר ממתינות ליבם שתי יבמות, נוצרה זיקה עם שתיהן, ועל כן שתיהן הן כמאורסות לו, וגט לאחת מהן לא בהכרח יפטור גם את חברתה.
כאמור, חקירתו של הרמב"ן היא חקירה קלאסית. מבחינה מתודית, כאשר נתקלים בחקירה כזאת יש רצון להותיר את שני צדדיה על עמדם, ולמצוא את הנפקא-מינות ביניהם. עם זאת, למרות היופי והקסם שבחקירה מצד עצמה, נראה מן הראשונים כאן שהיא הוכרעה באופן ברור לכיוונו של הצד השני. הרשב"א מתבסס על קטע זה בדברי הרמב"ן, ולאורו מסביר שהסוגיה כולה עוסקת בביאור דעת רבן גמליאל, אך לא מתייחסת בפירוש לדעת חכמים. זאת, לדעת הרשב"א, משום שעמדת החכמים היא עמדה פשוטה ומובנת מאליה:
"מסתברא דהא דלא בעי טעמא לרבנן משום דפשיטא היא דהדין נותן דכיון דלא הופקעה זיקת הבית לגמרי במאמר או בגט ועדיין זיקתן קיימת דינא הוא דכי היכי דמאמרו של זה קני ה"נ קני מאמרו של שני וכי היכי דגטו של זה דחי גטו של שני נמי לידחי ויאסרנו בקרובות דהא זיקתו קיימת"
הרשב"א סבור, שההבנה הרואה קשר מחודש בין היבם ובין כל אחת מן הצרות היא ההבנה הפשוטה ביותר, ובה הגמרא לא הייתה צריכה להאריך. אמור מעתה, שאף אם מבחינה תאורטית ניתן היה לפתח את הצד הראשון בחקירת הרמב"ן, ולראות את היבם כממשיך את נישואי אחיו המת, הרי שלאמיתו של דבר ברור שישנה כאן גם יצירת קשר חדש, מכוח הזיקה.
