אישה מתקדשת לבעלה בהעראה / יבמות נה ע"ב

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו אנו למדים שאשה מתקדשת לבעלה בהעראה בלבד, זאת שלא כפי שאנו למדים במסכת קידושין בה נאמר שאשה מתקדשת רק בגמר ביאה (משום שכל הבועל אשה על דעת גמר ביאה בועל (קידושין דף י עמוד א)).

אשה לבעלה מנלן אתיא קיחה קיחה

אנו למדים מכך שבחיובי כריתות (ואף לעניין קידושין) העראה היא גורם החיוב, הראשונים מציינים כי קיימת לכאורה סתירה בין האמור בסוגייתנו לסוגיה במסכת קידושין, ומציעים מספר פתרונות; בעלי התוספות מציעים שכאשר המקדש פירש שרצונו לקנות את האשה בהעראה בלבד, אזי אין הכלל, שכל הבועל על דעת גמר ביאה בועל, תקף.

אפשרות נוספת להסביר את הדברים היא כי גם לדעת מי שסובר בגמרא בקידושין שגמר ביאה קונה אין הכוונה שאין מציאות בה העראה קונה, אלא שבמקרה השכיח גמר ביאה קונה; על כן, תרחיש כזה, בו אדם בא והודיע כי כוונתו לקנות בהעראה הנו תרחיש נדיר, ולכן הלכו בו אחר רוב המקרים.

כלומר: בשונה מההבנה שמ"ד גמר ביאה קונה אינו מאפשר כל קניין בתחילתה; אפשר להציע הסבר אחר שאין ויכוח על היכולת של תחילת ביאה (– העראה) לבצע קניין, מדובר באותה פעולה ממש אלא שההנחה היא שכאשר אדם בועל כוונתו לגמור את ביאתו; אין בכך סתירה כלל לעצם זה שקיימים תרחישים בהם הקניין יעשה בהעראה בלבד.