עוצמה ואיכות / רפי זברגר

יבמות נא ע''א
 

הקדמה 

למדנו בתחילת המשנה בדף הקודם על מחלוקת רבן גמליאל וחכמים בעניין שתי פעולות הנעשות אחת אחרי השנייה:
רבן גמליאל אומר: אין גט אחר גט,
רבן גמליאל מסתפק במשמעות גט הניתן ליבמה, האם הוא מפקיע לגמרי את הזיקה או לא. לכן פוסק רבן גמליאל שאם נפלו שתי יבמות ליבם אחד, ונתן גט לראשונה ואח''כ לשנייה, הרי שאין שום משמעות לגט השני וקרובות האשה שקבלה את הגט השני אינן נאסרות על היבם. הסבר (לפי הסבר רבא בהמשך הדף): אם הגט מפקיע את הזיקה, הרי שלא נשארת זיקה לאשה השניה, ולכן אין שום משמעות לגט השני. ואם הגט אינו מפקיע זיקה, הרי שגם בגט השני אין הפקעת זיקה וממה נפשך קרובות אשה זו אינם נאסרים (לא מוגדרים קרובי חלוצה האסורים).
ולא מאמר אחר מאמר,
רבן גמליאל מסתפק באותו ספק לגבי מאמר. האם הוא תופש לגמרי כמו ביאה או לא. לכן הוא פוסק גם כאן, שאין שום משמעות למאמר של האשה השניה. שהרי אם המאמר הראשון תפס, האשה הופכת להיות אשתו לכל דבר, הפוטר בכך את כל הצרות, ולכן אין משמעות למאמר השני, וממילא מותר בקרובותיה. ואם המאמר אינו תופש, הרי גם באשה השניה אינו תופס ולכן שוב, קרובותיה מותרים ליבם.
ולא בעילה אחר בעילה,
כאן הנושא יותר פשוט, שהרי מדאורייתא ביאה קונה ביבמה, ולכן אם בא על הראשונה - קנאה לכל דבר, ובכך נפטרת גם צרתה, ואז ביאה שנייה אינה עושה כלום, ולכן קרובותיה מותרים ליבם.
ולא חליצה אחר חליצה;
בכיוון הפוך ביחס לחליצה הפוטרת מדין דאורייתא את היבמה, שהיא גם פוטרת את הצרה, ולכן אין שום משמעות לחליצה השנייה, וממילא מותר בקרובותיה.
וחכמים אומרים: יש גט אחר גט, ויש מאמר אחר מאמר, אבל לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום.
חכמים מסכימים לשני הדינים האחרונים, שאין משמעות לביאה אחר ביאה וחליצה לאחר חליצה כמוסבר לעיל. אך הם חולקים לגבי שני הדינים הראשונים. הם סוברים כי גט ביבמה אינו חד משמעי לכאן או לכאן, אלא עושה ''פעולת ביניים'' המפקיעה ''חלק'' מהזיקה, וממילא ''נשארה זיקה'' גם לאשה השניה. לכן, יש משמעות לגט אחר גט, וקרובות האשה של הגט השני גם נאסרות על היבם. כנ''ל לגבי מאמר: אינו תופס לגמרי כמו ביאה, ולכן גם לאחר מאמר באשה הראשונה, עדיין נשארת זיקה מסוימת גם לאשה השניה, ולכן גם המאמר השני תופס ואוסר את הקרובות שלה על היבם.
 

הנושא

ההסבר במשנה מבוסס על הברייתא המובאת בגמרא, אשר מרחיבה ומסבירה יותר את מחלוקת רבן גמליאל וחכמים:
תנו רבנן: כיצד אמר רבן גמליאל אין גט אחר גט? שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד, ונתן גט לזו וגט לזו - רבן גמליאל אומר: חולץ לראשונה, ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה; וחכמים אומרים: נתן גט לזו וגט לזו - אסור בקרובות שתיהן, וחליצה לאחת מהן;
הברייתא ''מתרגמת'' את המשנה הלכה למעשה וקובעת כי במקרה ונתן גט לשתי היבמות, עליו לחלוץ לאשה הראשונה, ובכך מפקיעים את הזיקה משתי הנשים. ניתן גם לחלוץ לאשה השניה, אך עדיף לחלוץ לראשונה שקרובותיה ממילא אסורות, ובכך להשאיר את הקרובות של האשה השניה מותרות.
לדעת חכמים כאמור במשנה, גם הקרובות של האשה השניה נאסרות, לכן אין משמעות למי משתיהן יחלוץ, אזי חליצה לאחת משתיהן פוטרת ומתירה גם את האשה השניה לעולם.
וכן אתה אומר בשני יבמים ויבמה אחת.
דין זה הוזכר גם במשנה וקובע כי דין שני יבמים הנותנים שני גיטין (או מבצעים שני מאמרים) זהה לדין יבם אחד הנותן שני גיטין לשתי נשים. רבן גמליאל פוסק שאין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר בשני המקרים, וחכמים חולקים.
כיצד אמר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר? שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד, ועשה מאמר בזו ומאמר בזו - רבן גמליאל אומר: נותן גט לראשונה וחולץ לה, ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה; וחכמים אומרים: נותן גט לשתיהן, ואסור בקרובות שתיהן, וחליצה לאחת מהן; וכן אתה אומר בשני יבמים ויבמה אחת.
הברייתא ממשיכה ומרחיבה את הסברה גם למקרה של מאמר אחר מאמר. גם כאן, רבן גמליאל אינו מחשיב את המאמר השני, ולכן חייב לתת גט לראשונה ורצוי שגם יחלוץ לה כדי לא לאסור את הקרובות של השנייה (גם אם יחלוץ לשנייה זה יתפוס, אך יאסור את קרובותיה, כאמור לעיל). העיקרון זהה אצל חכמים, אך הפעם, מכיוון שעשה מאמר לשתיהן ושני המאמרים תופשים במידה מסוימת, הוא חייב לתת גט לשתיהן, אך מספיק לחלוץ לאחת מהן, לא משנה למי.
נלמד את הניסיון הראשון בהבנת שורש מחלוקתם של התנאים:
אמר מר: נותן גט לזו וגט לזו - רבן גמליאל אומר: חולץ לראשונה, ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה. לימא, תיהוי תיובתא דשמואל, דאמר שמואל: חלץ לבעלת הגט - לא נפטרה צרה!
מקשה הגמרא: לכאורה דינו של רבן גמליאל אינו מסתדר עם דינו של שמואל. שהרי אם יבם נתן שני גיטין (או שני יבמים נתנו שני גיטין) אין אנו מחשיבים את הגט השני, ולכן רצוי לחלוץ לראשונה, ובכך האשה השניה הותרה וקרובותיה גם מותרים. זה לכאורה סותר את שמואל הסובר כי חליצה של בעלת הגט (התקף) אינו פוטר את האשה השניה. סברת שמואל היא, כיוון שהחליצה שלה ''פחות חזקה'', שהרי הגט כבר הפקיע חלק מן הזיקה, אינו יכול להפקיע זיקה של האשה השנייה הדורשת חליצה ''חזקה (כיוון שהגט שקבלה אינו משמעותי ולא הפחית מהזיקה)''.
אמר לך שמואל: כי אמרי אנא - אליבא דמאן דאמר יש זיקה, ורבן גמליאל סבר אין זיקה.
שמואל מתרץ ואומר כי דינו נכון רק לסובר יש זיקה (לכן חליצה ''חלשה'' לא מספיקה עבור אשה הדורשת "חליצה חזקה"), אך רבן גמליאל לא סובר כי ''יש זיקה'' ולכן אין לו בעיה לפתור את האשה השניה בחליצה של הראשונה.
  

מהו המסר

למדנו בדברי שמואל כי ''חליצה חלשה'' לא יכולה להתיר יבמה הזקוקה ל''חליצה חזקה''.
זהו עיקרון מעניין המלמד אותנו משמעות של ''עוצמה ואיכות''. לפעמים שני דברים הנראים על פניו זהים (פעולת חליצה), הינם שונים באיכותם, וממילא גם בעוצמתם. נשים לב לנקודה פנימית זו, ונבחן את הדברים לא רק לפי מראם החיצוני אלא גם, ואולי בעיקר, לפי איכותם המייצרת עוצמה ותעצומות. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]