בעל ואשה הם קרובי משפחה?
הרב דב קדרון
יבמות נה ע"ב
תוספות (ד"ה לאחר) מסבירים שהקרבה המשפחתית בין הבעל לאשתו קיימת כל זמן ששניהם בחיים, אבל לאחר מותה של האשה שוב אין היא קרויה "שארו" של הבעל, ולא נחשבת יותר קרובת משפחתו. כך גם לאחר מותו של הבעל מפסיקה להתקיים הקירבה המשפחתית ביניהם.
על פי זה הם מסבירים הלכה ייחודית בדיני ירושת הבעל השונה מכל היורשים האחרים. בדרך כלל מי שמוגדר כ"יורש" על פי דיני התורה יורש את הנכסים ממורישו גם אם הוא עצמו מת לפני המוריש, ובמצב שכזה עוברים הנכסים ליורשי היורש (כפי שקוראים לכך חז"ל "ירושה בקבר", או "משמוש נחלה"), אולם בירושת הבעל אין הדבר כן, אלא רק אם הבעל בחיים בזמן מותה של אשתו הוא יורש אותה, ואם אינו בחיים הירושה לא עוברת ליורשיו, אלא ליורשי האשה. טעם הדבר על פי התוספות הוא משום שלאחר מותו שוב אין הוא "שארה" של אשתו ואינו זכאי לרשת אותה.
לעומת זאת ראשונים אחרים סבורים (עיין בקובץ הערות, תנח) שגם לאחר מיתה הבעל והאשה ממשיכים להיחשב קרובי משפחה, ולמרות זאת הבעל לא יורש את אשתו בגלל סיבות אחרות (מפני שיורשיו אינם קרובי האשה, והדין של משמוש נחלה נאמר רק כאשר מי שיקבלו את הנכסים הם קרובי המוריש המקורי (פסקי ריא"ז ב"ב פ"ח ה"א אות יא)).
ויש הסבורים (פסקי רי"ד, ב"ב קיד,א) שגם בזמן שהבעל והאשה בחיים הם אינם נחשבים קרובים, וזהו חידוש של התורה שהבעל יורש את אשתו למרות שאינו נחשב קרוב משפחה, והחידוש הזה נאמר רק כאשר הוא בחיים.
