כיוון הרגליים בתפילת שמו"ע ובקדושה - "ורבנן אמרי אותן שמכסות בהם רגליהם שנאמר ורגליהן רגל ישרה"
פניני הדף היומי, עלון יביע אומר / הרב ירון מרדכי זכאי
חגיגה יג ע"ב
הגמרא מבארת לנו את המראה שראה יחזקאל הנביא במעשה המרכבה על כנפיהם ורגליהם של המלאכים וחיות הקודש, ורגליהם היתה ככף רגל ישרה.
והנה בגמרא ברכות(דף י) אנו לומדים דין בהלכות תפילת שמו"ע שהמתפלל לפני תפילתו צריך שיכוון את רגליו זו אצל זו שיהיו צמודות ונראות ככף רגל אחת, ובתלמוד ירושלמי ישנו מחלוקת אמוראים בטעם הדין שהמתפלל צריך להשוות רגליו שיש אומרים שהוא כדי להיות כמלאכי השרת שנאמר בהם ורגליהם רגל ישרה, ויש אומרים שהמקור מהכהנים בבית המקדש שנאמר בהם ולא תעלה במעלות על מזבחי שהכהנים היו הולכים עקב בצד אגודל כאילו רגליהם שוות זו אצל זו, וכתבו תלמידי ר' יונה שהתלמוד שלנו סובר כשיטה שצריך להידמות למלאכים.
והנה בספר תרומת הדשן(סימן כח) למד מדיו תפילה גם לגבי קדושה שצריך לכוון את רגליו בשעה שאומר קדושה עם השליח ציבור, והטעם כיוון שאנו מזכירים בנוסח ש ל הקדושה כנועת שיח שרפי קודש(או כשם שמקדישין אותו בשמי מרום לנוסח בני אשכנז) והכוונה למלאכים וחיות הקודש שעושים כן ואנו רוצים להדמות להם בכל היכולת, ומרן הבית יוסף סימן צה כתב הטעם כיוון שעומד לדבר עם השכינה צריך לסלק את כל מחשבות הגוף מליבו ולדמות כאילו הוא מלאך השרת, וישנה תקנה נוספת בקדושה שעושים כדי להידמות למלאכים, שכפי שכתוב אצל המלאכים ובשתיים יעופף כך אנו מגביהים את כפות הרגלים כשאומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וכן מובא במדרש תנחומא.
וכתב רביו יונה בפירושו למסכת ברכות שיש אומרים שצריך לחבר את כפות הרגליים במקום העקבים אבל במקום חיבור האצבעות נותנים רווח, אולם למעשה כתב שצריך שיחבר את כפות הרגלים לגמרי שיהיו נדמים כאחד.
