פרשנות השתיקה / רפי זברגר

יבמות נז ע''א
 

הקדמה 

המשנה בדף הקודם מביאה מחלוקת תנאים מה דין אשה האסורה לכהן (למשל גרושה או חלוצה, או אלמנה לכהן גדול) ובכל אופן נתקדשה לכהן (אירוסין). לדעת רבי אליעזר ורבי שמעון מותרת לאכול בתרומה, ולדעת תנא קמא אסורה.
בשלהי הדף הקודם דנה הגמרא בפסול קידושין נוסף של פצוע דכא, גבר שביציו פצועות או מעוכות (אפילו רק ביצה אחת) והוא אסור לבוא בקהל. רבי אלעזר האמורא מנסה לתלות שאלה זו במחלוקת התנאים במשנה, כך שלפי תנא קמא גם כאן יהיה מותר לאשה לאכול בתרומה, ולפי רבי אליעזר ורבי שמעון נאסור עליה לאכול תרומה.
לאחר מספר קושיות על דברי רבי אלעזר מביאה הגמרא את דעות אביי ורבא, כל אחת בהסבר אחר, המחזקת את הקשר של פסול פצוע דכא לפסולי המשנה שלנו.
במסגרת דיונים אלו הוזכרה שאלת רבי יוחנן את רבי אושעיא המפורטת בהמשך הגמרא, ועל כך נעסוק במאמרנו.
 

הנושא

נקדים ונאמר כי קטע הבא של הגמרא עוסק בתקופה בה רבי יוחנן עדיין לא היה גדול הדור בארץ ישראל (כפי שראינו למשל במאמר על דף נ''ה, שם הגיעו שלשה חכמים מארץ ישראל וכולם ציטטו את דברי רבי יוחנן). באותה תקופה רבי יוחנן למד מפי רבי אושעיא שהיה אחד מרבותיו. נראה בהמשך התייחסות מעניינת לריש לקיש באותה תקופה, המלמדת אותנו ככל הנראה, כי הוא היה תלמיד חכם, לפני שיצא והפך להיות ''ראש הליסטים'' כמסופר במסכת בבא מציעא (פ''ד.), ובסופו של דבר החזירו רבי יוחנן לבית המדרש, ואף הבטיח להשיא את אחותו לריש לקיש.
גופא, בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא: פצוע דכא כהן שנשא בת גרים, מהו שיאכילנה בתרומה?
רבי יוחנן שאל את אחד מרבותיו, רבי אושעיא שאלה: האם פצוע דכא כהן הנושא בת של גרים מאכיל את האשה בתרומה, או שמא לא. שאלה זו תלויה במספר שאלות הלכתיות אחרות. למשל: האם פקעה הקדושה מכהן פצוע דכא ולכן לכאורה יהיה מותר בפסולי כהן, או שמא נשאר בקדושת כהן, ואיסורי פסול כהן נשארים בעינם. הדיונים על כך מפורטים בהמשך הגמרא.
אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי.
רבי אושעיא שמע ושתק, ולא השיב לשאלה.
לסוף אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא [אחריתא], ופשט ליה, ומנו? ריש לקיש.
הגמרא מתארת שבהמשך הגיע ריש לקיש המכונה בפי הגמרא ''אדם גדול אחר'', (משמע שגם רבי יוחנן וגם ריש לקיש מכונים ''אנשים גדולים'') וגם הוא שאל את רבי אושעיא שאלה אחרת, עליה רבי אושעיא כן השיב תשובה.
אמר ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אושעיא: אטו רבי יוחנן לאו גברא רבה הוא?
רבי יהודה חשב בתחילה כי רבי אושעיא לא ענה לרבי יוחנן בגלל שהוא עסק בסוגיא אחרת, אך לאחר שראה כי הוא עונה לריש לקיש, למרות שגם שאלתו נסבה על סוגיא שאינה נידונה באותו רגע בבית המדרש, החליט לשאול את רבי אושעיא מדוע הוא אכן השיב תשובה לריש לקיש ולא השיב לרבי יוחנן. בלשונו של רבי יהודה נשיאה: האם רבי יוחנן אינו אדם גדול (כמו ריש לקיש) ולא ''מגיעה לו תשובה'' על שאלתו?
אמר ליה: דקבעי מינאי מילתא דלית לה פתרי.
ענה לו רבי אושעיא כי הסיבה שלא השיב לרבי יוחנן אינה משום זלזול חס וחלילה ברבי יוחנן, והחשבתו כאדם לא גדול. הסיבה היא שפשוט לא הייתה לו תשובה לשאלה.
בהמשך מנסה הגמרא להבין את שאלתו של רבי יוחנן לפי שיטת רבי יהודה או לשיטת רבי יוסי, אך דוחה אפשרויות אלו. לבסוף פושטת הגמרא את שאלת רבי יוחנן לפי שיטת רבי אליעזר בן יעקב במסכת ביכורים, המתיר לכהן לישא בת גרים, אם אחד מהוריה הוא ישראל, וקובעת הגמרא כי אשת כהן פצוע דכא מותרת בתרומה, כיוון שהתווספה בה כשרות, אך אינה מוגדרת ''קהל ה''. בכך נפשטה שאלת רבי יוחנן.
 

מהו המסר

נעמוד על מספר נקודות מעניינות בשיח חכמים בבית המדרש של רבי אושעיא:
• כינוי של ריש לקיש ''אדם גדול'' משמע שאמנם הוא היה כבר אז תלמיד חכם וכך התייחסו אליו בבית המדרש. זו נקודה מעניינת בקורות חיו של ריש לקיש, המלמד אותנו כי ריש לקיש ביצע מהפכים משמעותיים במהלך חיו.
ננסה ללמוד שני לימודים:
o גם אדם גדול יכול לסטות מן הדרך ואף להיהפך ולהיות ''ראש הליסטים''. אין ערובה לאף אדם להישאר במצבו הנוכחי, ולכן מוטלת על כל אחד ואחד חובה לעמוד על המשמר, לבל יסטינו יצר הרע מדרך הישר.
o מנגד, אנו רואים כי ''אין להתייאש''. רבי יוחנן שהיה ככל הנראה חבר שלו מתקופת בית המדרש, טרום יציאתו לליסטות, לא התייאש וחיכה לרגע שבו יוכל להגיע לנקודה הפנימית של ריש לקיש. נקודה אשר כנראה שכנה בתוך ליבו כל הזמן, עד שהוצתה מחדש על ידי רבי יוחנן, ובכך החזיר את ריש לקיש למסלול תורני משמעותי.
• ראינו כי שתיקתו של רבי אושעיא לשאלת רבי יוחנן התפרשה לא נכון אצל רבי יהודה. הוא חשב שהדבר נובע מתוך חוסר התייחסות ואולי חס וחלילה מתוך זלזול, אך הסתבר כאמור, שפירוש הדברים לא היה נכון. רבי אושעיא פשוט לא ידע לענות ולכן שתק.
לולא דמיסתפינא הייתי מייעץ לרבי אושעיא בדיעבד, לא לשתוק אלא להסביר לסובבים אותו את ההסבר לחוסר התשובה, וזאת כדי למנוע לזות ומחשבות לא נכונות של תלמידיו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]