חזקה בספק שיכול להתברר
הרב דב קדרון
יבמות סט ע"ב
בדברי המהרש"א (עמוד ב) נאמר שבמצב של ספק שאפשר לבררו, אין סומכים על החזקה. יש עוד ראשונים ואחרונים הסבורים כך, ומסביר הפני יהושע (פסחים ד,ב) שכל ספק שיכול להתברר אינו נחשב ספק, וממילא לא שייך לסמוך על חזקה במצב זה, כי לא אמרו שסומכים על החזקה אלא במצב של ספק. על פי סברה זו, המתעטף בטלית מצוייצת, יש לו לעיין בציציות, קודם שיברך עליהן, אם הן כשרות, כדי שלא יברך ברכה לבטלה, ואין מעמידים אותן בחזקת כשרות, כיון שאפשר לברר הדבר על ידי בדיקה.
לעומת זאת הט"ז (או"ח סימן ח סק"ח) סבור שמעיקר הדין ניתן לסמוך על החזקה גם אם אפשר לברר את המצב, כי מכיוון שידוע לנו שהיה בחזקת כשרות בתחילה, וראינו זאת בעינינו, אין צורך לבדוק שוב, ורק על חזקה שאינה מבוססת על ראייה אין סומכים. על פי דבריו הסיבה שבגללה צריך לבדוק את חוטי הציצית אינה משום החשש של ביטול מצוות ציצית, כי בעניין זה אפשר לסמוך על החזקה, אלא משום חומרת איסור ברכה לבטלה הצריכו לבדוק את החוטים לפני כל ברכה.
לדעת רוב האחרונים, גם על פי השיטה הראשונה, שיש צורך לבדוק כאשר הדבר ניתן ולא לסמוך על החזקה, חיוב זה הוא מדרבנן ולא מן התורה, כי מן התורה ניתן לסמוך על חזקה גם בספק שיכול להתברר, ולכן למעשה החיוב לבדוק ולברר חל רק כאשר מדובר בספק של תורה, אבל בספק בעניין שהוא מדרבנן ניתן אף לכתחילה לסמוך על החזקה אף במקום שניתן לברר.
