הזרעה מלאכותית מתורם זר שהוא יהודי / יבמות עו ע"א

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בפוסקים ישנו דיון בעניין קיום מצוות פריה ורביה במקרה שבו זרעו של אדם נמצא באמבט ונתעברה מזרע זה אשה – האם האדם שמזרעו נתעברה האשה יצא בכך ידי חובת קיום מצוות פריה ורביה? בדברי רבי משה איסרליש בהגה על השולחן ערוך: "נולדו לו זכר ונקבה, ומתו והניחו בנים, הרי זה קיים מצות פריה ורביה... הגה: היה הבן ממזר או חרש, שוטה וקטן, קיים המצוה."*1, מסתפק הרב משה לימא: "היה הבן ממזר וכו' - יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פ"ו ואם מקרי בנו לכל דבר ובלקוטי מהרי"ל נמצא שבן סירא היה בנו של ירמיה שרחץ באמבטי כי סירא בגי' ירמי"הו..."**2 התלבטות זו של הרב לימא מתרץ הרב שמואל פייבוש: "ויש להביא ראיה מה שכתב בהגהת סמ"ק והב"ח הביא בי"ד סי' קצ"ה אשה מוזהרת שאל תשכב על סדין ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר גזירה שמא ישא אחותו מאביו נשמע דהוי בנו לכל דבר"3. משאלת הרב לימא ותירוץ הרב פייבוש נראה כי הוולד מיוחס אחר בעל הזרע וממילא קיים מצווה פריה ורביה בדרך זו.

מאידך, יש האומרים שאין בעל הזרע נחשב כאביו של העובר. בעמדה זו מחזיק הרב עוזיאל: " וכמ"ש הטו"ז: דשמא לחומרא אמרינן שהוא בנו אבל לא לקולא ועוד שמרן החיד"א העתיק הגהה זו ממקורה בספר ישן נושן. וזה נוסחה: ומה שנהגו הנשים שלא לשכב אסדין ששכב איש אחר, דין זה אינו אלא להבחין של מי יהיה הולד דהא אהבחנה קפדינן, כדאיתא ביבמות: גזרה שמא ישא, ולפי"ז יוצא שלא חשש הר' פרץ אלא משום הבחנה, זאת אומרת שלא ניחס בן זה לבעלה של אשה זו, אבל אין ללמוד מזה שהוא כבנו לכל דבר. על כל פנים מדברי הרב פרץ למדנו שגם במעוברת ע"י אמבטי שצריכה הבחנה אין זה משום חשש אסור עריות אלא משום יחוס אבות לעניני ירושה ומצות האב על בניו וכן מצות הבן על האב... מהאמור נמצאנו למדים כי הולד הנוצר מש"ז של איש שלא על ידי העראה בנשיקת אבר, אלא על ידי אמבטי או זריקת ש"ז לתוך הרחם, אינו נחשב כבנו של המוציא ש"ז לתוך האמבטי או המזרקה לא לענין זה שיחשב כאלו קיים מצות פו"ר, ולא לענין פטור אשתו מזיקת יבום וחליצה וכן אם הוא מחייבי כריתות או ממזר אין הולד הנוצר מש"ז אסור לבוא בקהל הואיל ולא נוצר ע"י ביאת אסור."4.

מדברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (כא, ח) בעניין נשים מסוללות ובמגיד משנה שם שכתב ע"פ ריב"ן ורש"י מדוע דין מכת מרדות מובן לדבריו, ניתן להבין שאם סברתם הייתה שבעל הזרע הוא האב יתכן והיה צריך להזכיר דין ממזרות, שכן האשה שהינה אשת איש הרתה מזרע של אדם שהוא לא בעלה, מה שלא נזכר שם5; מכך ניתן להבין שעיקר האיסור מן התורה הוא דווקא במעשה הבעילה האסורה והנאת הביאה, אבל אין כלל איסור מן התורה בהכנסת זרע זר לרחם אשת-איש שלא כדרך כל הארץ. אולם גם לשיטת הסוברים שאין איסור תורה בהכנסת זרע זר לאשת-איש, אוסרים הם מעשה זה מטעמים שונים.

ראיות נוספות לכך ניתן להביא מדברי רבי יצחק מקורביל שכתב 'כיון דאין כאן ביאת איסור, הולד כשר לגמרי, אפילו תתעבר מש"ז של אחר'; מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה על מסכת סנהדרין (פרק ז משנה ד), 'שאין לש"ז בעריות שום סרך לענין עונשין'; וכן מהנאמר בסוגייתנו - מדין הנשים המסוללות זו בזו, שהאיסור הוא רק משום 'פריצותה בעלמא', אבל אינה נאסרת משום זונה; כלומר, על אף שהן מכניסות זו בזו הזרע שקיבלו מבעליהן לא מדובר בביאה והן לא נאסרות במעשה זה משום זונה לכהן.

פעמים שהפריה תיעשה במקרים בהם זרע הבעל לא יכול להפרות את הביציות של רעייתו והזוג תר אחר פתרון; במקרה בו השתמשו בזרע של אדם זר6, אף על פי שמוסכם שאין מכריזים על הוולד כממזר7 - מכל מקום, אין הבעל נחשב כאב שכן באופן זה לבעל אין כל שייכות לוולד.
 

(1) שו"ע, אבה"ע א, ו.
(2) חלקת מחוקק, א, ח.
(3) בית שמואל, א, י.
(4) שו"ת פסקי עוזיאל, בשאלות הזמן, נג.
(5) ראיתי בשו"ת ציץ אליעזר, יג, צז שמביא רעיון זה בשם בעל שו"ת מנחם משיב, ב, כו.
(6) כלומר, לא בזרע של בעל האשה.
(7) ראה בשו"ת יביע אומר, אבה"ע, ח, כא; אסיא, עז – עח, כרך כ', הרב, ד"ר, מרדכי הלפרין – הזרעה מלאכותית לאחר מיתה איסור והיתר. בפשטות אסור לעשות תהליך זה בין באשה נשואה ובין ברווקה. אם בכל זאת הוחלט לעשות זאת (ע"פ מורה הוראה), ישנן שלוש אפשרויות: יהודי מזוהה (שאנו יודעים מי הוא), יהודי לא מזוהה ואינו יהודי. סדר העדיפות: באשה נשואה – אינו יהודי (יש סוברים שיהודי מזוהה קודם לאינו יהודי משום זרע ישראל), יהודי מזוהה ויהודי שאינו מזוהה (מותר לקבל זרע של יהודי לא מזוהה רק אם יש רישום של האדם בצורה מסודרת שאין חשש שעשוי להיות מצב של אח נושא אחות וכנ"ל ברווקה); ברווקה (איני חושב שנכון להתיר הפריה זאת, ועיין בדברי הרב יואל סירקיש: "אל יעלה על לב כי גם בלא נישואין אפשר בקיום פריה ורביה" אבה"ע, א, ב"ח ד"ה ואמר ועוד, לקראת סוף דבריו) - לעניות דעתי, אם נשאל מורה הוראה והתיר, האפשרות הטובה ביותר היא יהודי מזוהה המכיר בילד כבנו (אכן יתכן שיש לדון מבחינה ממונית וכו' על הסכמים שונים בין התורם לאם אולם אכמ"ל.) משום שאז לילד יש ייחוס - מה שאין במציאות של זרע של יהודי לא מזוהה, ההשפעה של הייחוס במקרה זה קריטית, שכן, מבחינה הלכתית, ילד שיולד מזרע של יהודי לא מזוהה יוגדר כשתוקי האסור מדרבנן בנישואין - בהלכה ישנו עקרון שלא להרבות ממזרים בישראל, כנ"ל לגבי שתוקים .