ישועה מכיוונים בלתי צפויים / רפי זברגר

יבמות סט ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

נלמד את המשנה בדף שלנו הממשיכה לעסוק באכילת תרומה לבת כהן ולישראלית הנישאת לבת כהן. 
 

הנושא

אונס, והמפתה, והשוטה - לא פוסלין ולא מאכילין,
ביאה ללא קניין אישות אינה פוסלת את בת כהן מלאכול תרומה בבית אביה, ולא מאכילה בת ישראל. לכן אם כהן אנס או פיתה ישראלית, או כהן שוטה בא על ישראלית אין היא אוכלת בתרומה בעקבות ביאות אלו. וכן, אם ישראל אנס או פיתה או שוטה בא על בת כהן, אינה פוסלת אותה מאכילת תרומה בבית אביה.
השוטה אינו פוסל ואינו מאכיל, אף אם קידש ונשא את האשה על ידי חופה וקידושין, כיוון שאין תוקף למעשהו.
ואם אינן ראויין לבא בישראל - הרי אלו פוסלין.
ממשיכה המשנה ואומרת שאם ביאה זו (גם באונס ופיתוי) נעשתה על ידי פסול כמו חלל הרי שהיא פוסלת את בת כהן מאכילת תרומה, כפי שלמדנו במשנה לעיל לעניין ביאת פסולים אחרים (כגון ממזר, נתין וכדו').
המשנה מפרטת דינים אלו, גם בישראל הבא (באונס ופיתוי) על בת כהן, וגם כהן הבא על בת ישראל:
כיצד? (היה) ישראל שבא על בת כהן - תאכל בתרומה, עיברה - לא תאכל בתרומה, נחתך העובר במעיה - תאכל;
• אם ישראל אנס או פיתה בת כהן שלא לשם אישות, הרי היא ממשיכה לאכול בתרומה.
• אם נתעברה בת כהן מביאה זו, נפסלה מאכילת תרומה בבית אביה, כפי שלמדנו לעיל שעובר פוסל.
• אם נחתך העובר במעיה, או אפילו ילדה ומת - חוזרת לאכול בתרומה, שכן, רק זרע פוסל רק בעודו חי.
היה כהן שבא על בת ישראל - לא תאכל בתרומה, עיברה - לא תאכל, ילדה - תאכל, נמצא כחו של בן גדול משל אב.
• כהן שבא בפיתוי ואונס על בת ישראל אינו מאכיל בתרומה.
• אם נתעברה מביאה זו - עדיין לא אוכלת בתרומה (בניגוד למקרה הקודם), כיוון שרק לידה מאכיל.
• ילדה מביאה זו - תאכל בתרומה, כיוון שיש לה זרע מכהן. למרות שהאבא אינו מאכיל, הבן מאכיל, ועל כך אומרת המשנה כי נמצא כוח הבן גדול משל אב.
העבד פוסל משום ביאה, ואינו פוסל משום זרע.
עבד כנעני הבא על בת ישראל פוסל אותה מלאכול בתרומה, כפי שהוזכר גם בגמרא לעיל. אך צאצא עבד של בת כהן הנשאת לישראל, אינו מוגדר כזרע של ישראל הפוסל אותה מלשוב ולאכול תרומה בבית אביה לאחר מות בעלה.
המשנה מפרטת כיצד צאצא עבד אינו פוסל משום זרע.
כיצד? בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל, וילדה הימנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן - הרי זה עבד, היתה אם אביו בת ישראל לכהן - לא תאכל בתרומה, בת כהן לישראל - תאכל בתרומה.
אם בת ישראל נשואה לכהן, או בת כהן נשואה לישראל ונולד מנישואין אלו בן, ואותו בן בא על שפחה (מעשה גנות) הרי שהנכד נקרא עבד (זרע שפחה נקרא על שם האמא). הרי שעבד זה אינו מיוחס לסבתא ולכן:
• אם הסבתא בת ישראל הנשואה לכהן - אינה ממשיכה לאכול בתרומה, כיוון שהנכד העבד אינו מוגדר כזרע שלה.
• אם הסבתא בת כהן הנשואה לישראל - חוזרת לאכול תרומה בבית אביה, מאותה סיבה: הנכד אינו מיוחס אליה, ולכן כאילו שאין לה זרע ממנו, ויכולה לחזור לבית אביה ולאכול תרומה.
ממזר פוסל ומאכיל.
לעומת העבד שאינו מיוחס לסבתא, הרי נכד ממזר כן מיוחס אליה, ולכן גם פוסל בת כהן מאכילת תרומה בבית אביה, וגם מאכילה בתרומה את בת ישראל שנשאה לכהן ומת (נחשב לזרע בעלה המאכילה תרומה). והמשנה מפרטת:
כיצד? בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת ונישאת לעבד או לעובד כוכבים וילדה הימנו בן - הרי זה ממזר, היתה אם אמו בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה, בת כהן לישראל - לא תאכל בתרומה.
אם בת ישראל נשואה לכהן, או בת כהן נשואה לישראל, ונולדה בת מנישואין אלו, והלכה הבת ונשאה לעבד כנעני או לעכו''ם, הרי שבנם הוא ממזר אך מיוחס אחרי הסבתא, ולכן :
• אם הסבתא בת ישראל הנשואה לכהן, ובעלה וביתה נפטרו, הרי שהנכד הממזר מיוחס אליה ולבעלה הכהן, ולכן יכולה לאכול תרומה בזכותו.
• אם הסבתא בת כהן הנשואה לישראל, הרי הנכד הממזר מיוחס אליהם ולכן נחשב כזרע שלהם, ואוסר עליה לאכול בתרומה של אביה הכהן.
כהן גדול פעמים שהוא פוסל.
המשנה מסיימת במקרה מעניין של כהן גדול היכול לפסול את הסבתא שלו מלאכול בתרומה של בית אביה:
כיצד? בת כהן לישראל וילדה הימנו בת, והלכה הבת וניסת לכהן וילדה הימנו בן - הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח, מאכיל את אמו ופוסל אם אמו; זאת אומרת: לא כבני כהן גדול שהוא פוסלני מן התרומה.
בת כהן שנישאת לישראל, הרי אינה אוכלת בתרומה של בית אביה, כל עוד בעלה או זרע שלהם חי. ולכן, אם נולדה להם בת (מוגדרת ישראלית לפי האבא) שנישאה לכהן, ומהם נולד בן שהוא כהן כשר (בן כהן) ואף יכול להתמנות לכהונה גדולה. בן זה מאכיל את אמו הישראלית בתרומה גם לאחר מות בעלה, אך את הסבתא הוא פוסל מלאכול בתרומה של בית אביה הכהן, כיוון שהוא מוגדר כזרע שלה מבעלה הישראל, אשר פוסל אותה מלאכול בתרומה.
המשפט שאומרת אותה הסבתא המסיים את המשנה קצת צורם לאוזן: עדיף שיהיה לי זרע פסול (כמו ממזר שמאכיל) ושלא יהיו לה זרע כשר, אפילו כהן גדול שפוסל אותה מלאכול בתרומת בית אביה. 
 

מהו המסר

למדנו שזרע של כהן אשר פיתה ישראלית נחשב לזרעו המאכיל את הישראלית בתרומה, למרות שהאבא המפתה לא האכילה. המשנה הגדירה זאת במשפט המעניין ''יפה כוח הבן מכוח האב''.
הרמב''ם מסביר את המנגנון הזה, בכך שהבן בעצם הופך אך ביאת האבא ל''נישואין'', ולאחר לידתו הופכת האמא להיות ברשות האב, למרות שלא נשאה בפועל.
זהו מנגנון של ''בן מתקן אבא''. הבן, בעצם הווייתו בעולם, בעצם הפך את מעשה אביו להיות בר תוקף וחזק, מה שלא היה טרם לידת הבן. זהו מנגנון מאוד מרשים, שבו הבן יכול לשפר ולתקן מעשיו של אביו, אפילו ללא רצונו של הבן (אלא בעצם לידתו לעולם).
אמנם מקרה אינו ''דוגמא לחיקוי'', שכן לידתו בחטא, אך המנגנון מעניין ומלמדנו, שלפעמים מעשה שגוי של אבא, יכול לבוא לתיקון על ידי זרעו. למדנו גם מכאן שאין להתייאש, ופעמים הישועה באה מכיוונים מאוד מאוד בלתי צפויים.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''לתגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]