דכא או דכה?

הרב דב קדרון

יבמות עה ע"ב

אדם שהוא פצוע דכא אסור לבוא בקהל.

במילה הזו יש הבדל בין ספרי התורה האשכנזים, שם כותבים "דכא", לבין ספרי התורה הספרדים, שם כותבים "דכה".

מחלוקת זו כבר נמשכת לאורך מאות ואף אלפי שנים. בזמן הראשונים הרד"ק כתב שצריך להיות "דכא", לעומת הרמ"ה שכתב שצריך להיות "דכה". בעל שו"ת שאלת דוד (יד דוד סימן א) כתב שכבר נחלקו בזה התלמוד הבבלי והירושלמי, והדבר תלוי בשאלה האם דכא הוא מלשון שפלות ונמיכות, כמו "דכא ושפל רוח", וכך סבור התלמוד הירושלמי, או מלשון נידוך, כמו "דכו במדוכה", וכך סבור התלמוד הבבלי.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל פסק באופן עקרוני שהשינוי בצורת האותיות בין ספרי התורה של האשכנזים לספרדים אינו פוסל כלל, וכל בני העדות השונות רשאים לעלות ולקרות בספרי התורה, בין של האשכנזים בין של הספרדים, ולאחר מכן הוא נשאל (שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן כה) האם גם שינוי זה, בין "דכא" ל"דכה" בין ספרי התורה אינו פוסל והאם רשאים הספרדים לעלות ולקרות בספר התורה של האשכנזים?

בתשובתו הוא מביא פוסקים רבים הסבורים שלכתחילה צריך לכתוב "דכה", ועם זאת כותבים שבדיעבד אם נכתב "דכא" הספר כשר, וחלקם אף סבורים שאין עדיפות לאפשרות אחת על פני השניה, והסופר רשאי לבחור בגרסה כפי ראות עיניו, ומסקנתו היא "שמותר לספרדי לעלות לס"ת של האשכנזים, אפילו אם הוא יודע שכתוב בו פצוע דכא באלף".