פנימיות שבפשטות / רפי זברגר

יבמות עג ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

היום חל ל''ג בעומר (תשפ''ב) - ההוד שבהוד. לכבוד היום נתמקד בדברי רבי שמעון בן יוחאי המובאים בדף שלנו.
 

הנושא

בעו מיניה מרב ששת: ערל, מהו במעשר?
לאחר שלמדנו כי ערל אסור בתרומה, שאלו את רב ששת האם ערל נאסר גם באכילת מעשר. הגמרא מסבירה את צדדי השאלה:
כי היכי דיליף פסח ממעשר לענין אנינות, יליף נמי מעשר מפסח לענין ערלות, או דלמא חמור מקל יליף, קל מחמור לא יליף?
בפסח לא נאמר במפורש כי הוא אסור באונן, אלא נלמד ממעשר שני (ע:). מצד אחד אומרת הגמרא, אולי נלמד גם הפוך - מעשר מפסח לענין ערלות, וכמו שערל אסור בקרבן פסח, כך נאסור לערל גם באכילת מעשר. אך מצד שני אין ללמוד מעשר מפסח, שכן לימוד קל וחומר ניתן ללמוד רק פסח החמור (עונשו כרת) ממעשר הקל, אך אין ללמוד חומרה בעזרת קל וחומר בלימוד של הקל מהחמור.
אמר להו, תניתוה (משנה ביכורים ב', א'): התרומה והבכורים - חייבים עליהן מיתה וחומש, ואסורין לזרים, והן נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידים והערב שמש, הרי אלו בתרומה ובבכורים מה שאין כן במעשר; ואם איתא, ניתני: ערל אסור בהן, מה שאין כן במעשר!
רב ששת למד ממשנה במסכת ביכורים כי ערל אסור אף במעשר. משנה זו מפרטת דינים הנוהגים בתרומה וביכורים ולא נוהגים במעשר (למשל: תרומה וביכורים מותרים רק לכהנים, ואילו מעשר שני מותר באכילה לכולם), אך המשנה לא ציינה גם כי ערל אסור בתרומה וביכורים ומותר במעשר, מכך שלא ציינה זאת המשנה, למד רב ששת כי ערל אסור אף במעשר.
תנא ושייר. ומאי שייר דהאי שייר?
הגמרא עונה באופן של ''תנא ושייר'', כלומר המשנה לא תמיד מפרטת את כל הדוגמאות אלא משיירת חלקן.
אבל כידוע, משנה לא משיירת דין אחד בלבד, שהרי אם זה דין אחד בלבד, ניתן להוסיף אותו. לכן מחפשת הגמרא "שיורים" נוספים, ומוצאת זאת במשנה הבאה במסכת ביכורים (שם משנה ב'):
שייר דקא תני סיפא: יש במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה, שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום, וטעונין וידוי, ואסור לאונן, ורבי שמעון מתיר, וחייבין בביעור, ורבי שמעון פוטר; ואילו אסור לבער מהן בטומאה ואוכלן בטומאת עצמן לוקה מה שאין כן בתרומה לא קתני, אלמא תני ושייר.
משנה זו מפרטת דינים השייכים במעשר וביכורים ואינם שייכים בתרומה. שתי הלכות לגבי מעשר וביכורים מוסכמות על כולם (הבאה לירושלים, וטעונין ווידוי) ושתי הלכות נתונות למחלוקת תנא קמא ורבי שמעון:
• איסור לאונן - לפי תנא קמא מעשר וביכורים אסורין לאונן, ולרבי שמעון - מעשר אמנם אסור, אך ביכורים מותרים לאונן.
• חובת ביעור - לתנא קמא מעשר וביכורים חייבים בביעור בשנה הרביעית והשביעית לשמיטה, ואילו לרבי שמעון מסכים לגבי חובת ביעור במעשר אך בביכורים לא. עתה הגמרא מסבירה את שורש מחלוקתם של התנאים.
ואסורין לאונן, ורבי שמעון מתיר. מנא להו?
מהו מקור הדין הראשון האוסר אונן בתרומה לדעת תנא קמא והמתיר לדעת רבי שמעון?
דכתיב (דברים י''ב, י''ז): לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ: , ואמר מר: וּתְרוּמַת יָדֶךָ - אלו בכורים, ואיתקש בכורים למעשר, מה מעשר אסור לאונן, אף בכורים אסור לאונן.
לפי המדרש המייחס למילים וּתְרוּמַת יָדֶךָ כוונת ביכורים (ולא תרומה), הרי נראה כי יש היקש בפסוק בין מעשרות לביכורים. וכמו שמעשר אסור לאונן (כתוב במפורש בפרשת כי תבוא), הרי שגם ביכורים נאסר על אונן.
ורבי שמעון? תרומה קרינהו רחמנא, מה תרומה מותרת לאונן, אף בכורים מותר לאונן.
רבי שמעון לא חולק על המדרש המייחס למילים וּתְרוּמַת יָדֶךָ ביכורים, אבל טוען כי בסופו של דבר התורה מכנה זאת תרומה ולא ביכורים. מבין מכך רבי שמעון כי דין הביכורים הוא כתרומה ולא כמעשר (למרות הסמיכות בפסוק). ומכיוון שבתרומה אונן אינו נאסר, כך גב בביכורים אין איסור על אונן.
וחייבין בביעור, ורבי שמעון פוטר. מר מקיש, ומר לא מקיש.
המחלוקת השניה בין תנא קמא לרבי שמעון היא בחיוב ביעור. אומרת הגמרא כי כל תנא הולך לשיטתו בלימוד הקודם. תנא קמא הקיש ביכורים למעשר, וכמו שמעשר חייב בביעור, כך גם ביכורים. רבי שמעון לא לומד את ההיקש, ולכן פוטר מביעור.
הגמרא מסיימת להסביר את שאר הברייתא אשר הובאה לעיל להוכיח שיש שיור במשניות בביכורים.
 

מהו המסר

רבי שמעון בשתי המחלוקות הנ''ל מתייחס למילה בתורה כפי שהיא כתובה ולא לדרשות עליה. הולך הוא לשיטתו בכל התורה הסובר ''יש אם למקרא''. כלל זה קובע כי הולכים אחרי אופן הקריאה של המילה ולא לפי הנראות של המילה.
רבי שמעון גם דורש ''טעמא דקרא'' כלומר מתייחסים לשורש של הדברים, ואף ניתן לדרוש על פיהם הלכה למעשה. מצד אחד בחן רבי שמעון את הפסוק כפי שהוא נקרא, ומצד אחר התייחס גם למובנים הפנימיים והעמוקים שלה.
ואולי אין זה צד שני אלא שני פנים לאותה נקודה. הסתכלות ''פשוטה'' אך פנימית ועמוקה.
יהי רצון שנוכל לבחון את הדברים בפשטות אך עם כל הלב והנשמה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''לתגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]