עד כמה משפיע אדם על צאצאיו?
הרב דב קדרון
יבמות פא ע"א
בגמרא מובאת משנה ממסכת ערלה (פ"ג מ"ו) העוסקת בחבילה של תלתן של כלאי הכרם, שאסורה בהנאה, שהתערבבה בחבילות אחרות. תוספות דנים באפשרות שגם החבילה של התערובת התערבבה עם חבילות נוספות, ומסבירים שכאשר יש רק תערובת אחת זהו מצב של ספק, אולם כאשר אותה תערובת מתערבבת עם חומר אחר – זהו כבר ספק ספקא, שאין בו איסור. אבל יש הסבורים שיש בכוחו של האיסור להשפיע גם על תערובת של תערובת נוספת.
ר' צדוק הכהן זצ"ל (דובר צדק, אות כב, מובא בלקט ביאורי אגדות) כתב שיש דבר דומה לזה בהשפעה של אדם על צאצאיו. במדרש (ב"ר נד,ב) נאמר שרחמיו של אדם מגיעים עד הדור של נכדיו "עד כאן רחמי האב על הבן", וכמו שכתוב (משלי יז, ו): "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים", כלומר עד הדור השלישי.
זאת משום שבילדיו של אדם יש תערובת של משפחה אחרת, משפחת האם, ובנכדיו יש כבר תערובת נוספת של משפחות אחרות, וכוחו של סתם אדם אינו כל כך חזק שיוכל להשפיע על הדור הרביעי, שיש בו כבר תערובת של תערובת של תערובת של משפחות אחרות.
אבל אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, היה כוחם חזק והשפעתם ממשיכה עד סוף כל הדורות, כי היא מושרשת בטבע של כל איש ישראל, כמו שהזכרנו בשם מרן הרב קוק לגבי התכונות: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, שנטועות בעם ישראל מטבעם של אבות האומה.
