למי אסור להכשיל אחרים?
הרב דב קדרון
יבמות פד ע"ב
יש לימוד מיוחד מפסוק בתורה בקשר לנשים שאסור לכהן להתחתן איתן, שכשם שיש איסור על הכהן לקחת אותה לאשה כך יש איסור גם על האשה להינשא לו.
על כך מקשים הראשונים: מדוע צריך לימוד מיוחד שנישואין כאלה אסורים גם מצד האשה ולא רק מצד האיש, גם ללא הלימוד הזה, מכיוון שהאיסור חל על האיש היא מכשילה אותו בעבירה והרי היא עוברת על איסור "ולפני עיוור לא תתן מכשול", ולכן ברור הדבר שגם לה יש איסור בכך.
בעניין זה יש כמה שיטות (עיין באנציקלופדיה התלמודית כרך לז עמוד שא): יש הסבורים שהאיסור להכשיל אדם אחר בעבירה חל רק על מי שמצווה על אותו דבר, לכן אילו האיסור להתחתן לא היה חל על האשה אז לא היה לה גם איסור להכשיל את האיש.
ויש הסבורים שגם מי שלא מצווה במצוות מסוימות עדיין אסור לו להכשיל אחרים אף באותן עבירות שהוא לא מצווה עליהן, וכאן יש לימוד מיוחד שגם האשה אסורה להתחתן עם הכהן, כדי להחיל עליה עונש כשם שחל עונש על האיש.
יש מהאחרונים שמסבירים שיסוד המחלוקת תלוי בשאלה האם האיסור להכשיל אדם אחר בעבירה הוא איסור בפני עצמו, ולפי זה גם מי שלא מחויב במצווה מסוימת אסור לו להכשיל אחרים באותו דבר, או שמא אין זה איסור בפני עצמו אלא חלק מהחיוב שחייב אדם במצווה הוא גם כלפי עצמו וגם כלפי אחרים, ולפי זה רק על מי שמחויב באותה מצווה נאסר להכשיל אחרים בה, ולא על מי שלא מחויב בה.
