מסרים כפולים / רפי זברגר

יבמות פה ע''א
 

הקדמה 

למדנו בסופה של המשנה הראשונה בפרק:
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר - יש להן כתובה.
פוסקת המשנה כי כל האסורים מדאורייתא כמו אלמנה לכהן גדול, ממזרת ונתינה לישראל וכדו', שהקידושין תופסים בהם (לשיטת חכמים שקידושין תופסים בחייבי לאווין) האשה זכאית לקבל כתובתה לאחר גירושין או לאחר מות הבעל. בקטע שלפני כן, למדנו במשנה כי על השניות, האסורות מדרבנן, קנסו והן אינן זכאיות לכתובה ולמזונות.
 

הנושא

בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, יש להן מזונות או אין להן מזונות?
לא נכתב במשנה האם נשים שנישאו באיסורי תורה, כמו אלמנה לכהן גדול או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, זכאיות גם למזונות או רק לכתובה, על כך שואל רבי אלעזר את רבי יוחנן:
היכי דמי? אילימא דיתבה תותיה, בעמוד והוצא קאי, מזונות אית לה?
מנסה הגמרא להבין על איזה מצב נשאלה השאלה. האפשרות שהאשה שנשאה באיסור יושבת בבית בעלה ומקבלת מזונות נשללת מיד, שהרי לא ייתכן שאנו מבקשים ומעוניינים מאוד שבעלה יגרשה ויוציאנה ממנו, ובמקביל נקנה לה זכויות כמו קבלת מזונות, דבר שיעודד אותה להישאר בבית בעלה.
לא צריכא, שהלך הוא למדינת הים ולותה ואכלה, מאי?
עונה הגמרא כי מדובר כאשר בעלה לא נמצא בבית, והאשה לוותה כסף עבור מזונותיה, האם תוכל לקבל את כספה בחזרה. הגמרא מיד מסבירה את צדדי הבעיה:
מזוני תנאי כתובה נינהו, מדאית לה כתובה אית לה מזוני, או דלמא כתובה דלמשקל ומיפק אית לה, מזוני דלמא תיעכב גביה לית לה?
האם בגלל שמזונות הם חלק מהתנאים הכתובים בכתובה, ומכיוון שהאשה זכאית לכתובה, היא תהיה זכאית גם למזונות, או שמא כתובה ניתנת בעקבות הגירושין, דבר שאנו מבקשים לעודד, אך מזונות, גם אם הוא ניתן לאשה שבעלה בחוץ לארץ, תעודד אותה להישאר בבית בעלה, ולכן לא תהא זכאית לקבל מזונות.
אמר ליה: לית לה.
רבי יוחנן ענה לרבי אלעזר כי האשה לא תקבל מזונות, ותיאלץ למצוא מקור אחר להחזיר את ההלוואה שקיבלה עבור המזונות.
והתניא: יש לה!
מקשה הגמרא על כך, והרי מצאנו ברייתא אשר נלמד אותה בהמשך הגמרא, הפוסקת כי אשה כזאת מקבלת מזונות, וכיצד פסק רבי יוחנן בניגוד לכך?
כי תניא ההיא - לאחר מיתה.
עונה הגמרא (או רבי יוחנן בעצמו) כי הברייתא מדברת על המקרה השני שבו ניתנים כתובה ומזונות והיא מיתת הבעל. במקרה זה אין מה ''לעודד'' את האשה לצאת מבית בעלה, שהרי הוא נפטר, ולכן תקבל את כל המזונות שהוציאה בבית בעלה לפני מותו.  
 

מהו המסר

ניתן לכנות את הגמרא שלמדנו "שלילת מסרים כפולים". שהרי אם ניתן לאשה כזאת מזונות, אנו ''מאותתים'' ורומזים לה בקריצה כי לא כל כך נורא אם תישאר בבית בעלה. וזה הרי מנוגד לשאיפה שלנו שבעלה יוציא אותה מביתו, לאחר שנישאה לו באיסור. זה יכול להיות מסר כפול, שאנו מבקשים מאוד מאוד להימנע ממנו.
ביטוי של מסרים כפולים יכול להיווצר במצבים שונים בחיים, ובאופן עמוק יותר בנושאי חינוך. במאמר מעניין של ליאת עיני (מדור ''הורים'' בפורטל ynet) מובאים שלש עשרה דוגמאות של מסרים כפולים של הורים, נצטט חלק מהם:
1. מצד אחד אומרים לילד ''תנסה זה לא מפחיד'', וכעבור מספר דקות אומרים לו ''תזהר זה מסוכן''.
2. הורים מבטאים יחס לממון במשפט ''כסף לא צומח על העצים'', ומנגד מבזבזים כספם ללא הפסקה.
3. מבקשים מהילד להכין שיעורים לבד, ולא עובר זמן רב עד ש''מציצים'' ואומרים לו ''טעית, לא כך צריך לעשות''.
4. מצד אחד אומרים לילד כל הזמן ''אנו סומכים עליך'' אך מצד שני ''לא משחררים'' וכל הזמן לא נותנים לו להתנסות ולהתמודד לבדו.
דוגמא נוספת מחיי בית הכנסת: הורים המלמדים את ילדיהם לא לדבר בבית הכנסת (או שההורים גם מורים המלמדים את תלמידיהם לא לדבר בעת התפילה) אך הם בעצמם לא מפסיקים לדבר באמצע התפילה.
ועוד כהנה וכהנה דוגמאות לרוב.
מסר כפול, מעבר היותו בעייתי מאוד מדין אמירת אמת, היא יוצרת בלבול וחוסר עקביות בלבו של המוסר את המסר הכפול, ועוד יותר בליבו של השומע. אנו מצווים להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, ואחת מהן היא מידת האמת. מתוך האמת נשתדל להימנע ממסרים כפולים, אלא להיצמד למסר ברור וחד ככל הניתן.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''לתגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]