טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
זמרא בביתא חורבא בסיפא – ציפור
"גמ'. וממאי דמשבטלה סנהדרי כתיב? אמר רב הונא בריה דרב יהושע, דאמר קרא: זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם! אמר רב: אודנא דשמעא זמרא תעקר. אמר רבא: זמרא בביתא חורבא בסיפא, שנאמר: קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה" (סוטה, מח ע"א).
פירוש: גמרא על תחילת המשנה שואלים: וממאי [וממה, מניין] למדים אנו שמשבטלה סנהדרי כתיב [נאמר] הפסוק "בשיר לא ישתו יין"? אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: שאמר קרא [הכתוב] במקום אחר: "זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם", הרי שיש קשר בין ביטול ("שבתו") הסנהדרין ("זקנים משער") לבין הפסקת הנגינה ("בחורים מנגינתם")/ אמר רב: אודנא דשמעא זמרא [אוזן השומעת זמר] תעקר, שאסור לשמוע זמר לאחר החורבן. אמר רבא: אם יש זמרא בביתא [זמר בבית], יש חורבא בסיפא [חורבן על הסף], שנאמר: "קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: עופות שם באנגלית: Birds שם מדעי: Aves
שם נרדף במקורות: צפור
נושא מרכזי: האם מותר לגדל "עופות מנגנים"?
לריכוז נושאים וקישוריות על הציפור הקש/י כאן.
מרתק לראות כיצד סוגיה "מדרשית" הופכת להיות אבן יסוד במחלוקת הלכתית. הכוונה לדברי רבא האומר "זמרא בביתא חורבא בסיפא, שנאמר: קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה" שהיו שלמדו מכאן איסור לגדל "עופות המנגנים". נדבך נוסף במחלוקת זו הוא האופן שבו חז"ל הסבירו את הפסוק בקהלת (יב ד'): "וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וכו'". במסכת שבת (קנב ע"א) נאמר: "וסגרו דלתים בשוק וגו' אלו נקביו של אדם, בשפל קול הטחנה בשביל קורקבן שאינו טוחן, ויקום לקול הצפור שאפילו צפור מנערתו משנתו וכו'". במדרש זוטא (קהלת, בובר, פר' י"ב) מפורש: "ויקום לקול הצפור. שאפילו צפור דרור מנערתו משנתו". במדרשים ומפרשים אחרים אנו מוצאים במקום "צפור דרור" "צפור קטנה". תאור ספרותי יותר מופיע במדרש ויקרא רבה (וילנא, מצורע, פר' י"ח): "ויקום לקול הצפור, הדין סבא כד שמע קול צפרין מציצין אמר בליביה ליסטין אתאן למקפחא יתי". למדו מכאן כמה מהפוסקים שגידול "עופות מנגנים" מותר.
המהרש"א (חידושי אגדות, שם) מזהה את "זמרא בביתא" כשירת ציפורים: "זמרא בביתא כו' שנאמר קול ישורר בחלון גו'. דקדק לומר בביתא דההוא זמר לתענוג הוא לאפוקי זמרא דנגדי ודבקרי שאינו לתענוג אלא למלאכה בחוץ דשרי כדלקמן. ומייתי שנאמר קול ישורר בחלון גו' דהיינו שמעמידין להם לתענוג עופות המצפצפים בחלונות". בפירוש זה חורג המהרש"א מפירושי רוב המפרשים בסוגייתנו שסברו שמדובר בשיר המושמע על ידי האדם. פירוש זה מבוסס על תרגום יונתן בפסוק שרבא מצטט מתוכו (צפניה, ב י"ד): "ורבצו בתוכה עדרים כל חיתוֹ גוי גּם קאת גם קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כּי ארזה ערה". מתרגם יונתן: "... וישרון בגוה עדרין דכל חיות ברא אף קתין ואף קופדין בפתוח תרעיא יביתון קל עופא דמנצף בכוא חרבו תרעא וטללה סתרו". תרגום זה מתבקש לאור העובדה שהפסוק מתאר קול המושמע בחלון דבר שאיננו מתאים לשירת בני אדם. רש"י (שם) מפרש: "קול ישורר בחלון - קול העופות מצפצפים בחלונות". הרד"ק כתב: "קול ישורר - כתרגום יונתן קל עופא דמצפצף בכוא. ואמר ישורר כי הקול שיתנו העופות הוא כמו שיר וזמיר וכן אמר מבין עפאים יתנו קול ואמר עת הזמיר הגיע וקול".
מקורות אלו הובאו כגורם משמעותי בפסיקה לגבי היתר גידול "עופות מנגנים". בשו"ת "באר משה" (ח"ב סי' כח) נשאל אם מותר להחזיק ולגדל בבית "עופות המנגנים" ובהסתמך על דברי המהרש"א הנ"ל כתב:
"הרי לפי דברי המהרש"א מתבאר דהא דקאמר רבא זמרא בביתא וכו' מיירי במגדלים עופות להתענג בהם ובצפצופם ... ולכן בוודאי לא טוב ואין להחזיק עופות טמאין כאלו בתוך הבית, אבל בוודאי המחזיק עופות כאלו אין לקרותו עבריינא כמו ששמעתי מאחד שאמר כן, עכ"ל".
בעל "באר משה" מסיק מדברי רבא על פי פירוש המהרש"א שהשמעת קולות זמרת צפורים בחלון עלולה לגרום לחורבן ולכן יש להימנע ממנה. בניגוד לדבריו הרי שמדברי שו"ת מהר"ח אור זרוע (סוף סי' פ"א) אנו לומדים שהדבר מותר. הוא שאל את רבותיו האם מותר לטלטל בשבת "עופות המצפצפים בקול נאה ונמצאים בכלוב". האם למרות שבדרך כלל בעלי חיים מוקצים, עופות אלו מותרים בטלטול שהרי בני אדם נהנים מקולם ולכן אינם מוקצה, "דהוי דומיא דכלי שיר, דאי לאו גזירה שמא תיפסק נימא ויבוא לתקנה, היה מותר לטלטלם ולשורר בהם". במהלך המשא והמתן הובאו כמה דעות (ובכללם הרא"ש בתשובות סי' לג אות א') אך באף אחת מהן לא נרמז שיש איסור בהחזקתם. בניגוד למשתמע מדברי רבא ("זמרא בביתא חורבא בסיפא"). בשו"ת "בצל החכמה" (ח"ה סי' לה) מובאת ראיה להתיר גידול ציפורים בבית:
"... מהא דאיתא בגמ' דשבת (דף קנ"ב ע"א) על הפסוק בקהלת (יב ד) "ויקום לקול הציפור", שאפילו ציפור מנערתו משנתו של הזקן הסובל מנידודי שינה. וכתב המהרש"א בחידושי אגדות (שם), ד"ה שאפילו ציפור, דרצה לומר שאחרים מעמידים להם ציפורים משוררים בעת השינה שמביא לו שינה, ולזה הזקן אדרבה שיר של הציפור מנערתו ומפריעה לו. ומשמע לפי זה שהתירו לגדל אפילו ציפורים המשוררים. והעיר שם כי לפי זה איכא סתירה מדברי הגמ' בשבת, לדברי הגמ' בסוטה (הנ"ל), דהתם מבואר דאסור לגדל ציפורים אלו שמזמרים, וכמו כן גם מהרש"א סותר את דבריו בפירושיו לשני המסכתות הללו".
בהמשך דבריו (באות ה) יישב בעל "בצל החכמה" את הסתירה בכך שהבדיל בין שתי תקופות. הגמרא בסוטה עוסקת בתקופה לאחר חורבן הבית שאז נאסרה השירה ("מתניתין. משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר: בשיר לא ישתו יין וגו' (סוטה, מח ע"א)). באופן זה נפסק בשו"ע או"ח (סי' תקס ס"ג): "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם ואסור לשומעם מפני החורבן וכו'". לעומת זאת הגמ' בשבת דורשת את דברי שלמה המלך בקהלת, בזמן שביהמ"ק היה קיים ובתקופה זאת הדבר היה מותר.
כיוון מחשבה שונה ביחס להסבר דברי רבא ("זמרא בביתא חורבא בסיפא") הוביל ליישוב שונה של הסתירה בין הסוגיות ולפסיקה שונה ביחס לגידול "עופות מנגנים". בניגוד לסוברים ש"זמרא בביתא" הם "עופות מנגנים" הבינו אחרים שהכוונה לשירה של בני אדם. בשו"ת "בצל החכמה" (שם, אות ו') אנו מוצאים:
"אבל הרי בב"י, ברכ"י והפוסקים דלעיל (אות ב') דעתם להתיר החזקת צפרים מנגנים גם בזמנינו אחר החורבן. ואין איסור לדעתם בדבר זה לא משום זמרה אחר החורבן ולא משום החזקת עוף טמא בבית ... ולדעתם הא דקאמר רבא, זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון, ע"כ אין הכוונה על שיר צפרים, אלא על שיר אדם בכלי או בפה, עיי' טור ושו"ע או"ח (סי' תק"ס) ובמפורשיהם שיטת הפוסקים בזה. ויש בזה משום לימוד זכות לאלה המחזיקים צפרים מנגנים בתוך ביתם. כידוע יש מקומות שנפוץ בהם גם אצל יהודים שומרי תורה ומצות להחזיק צפורים מנגנים בתוך ביתם. ואין מוחה בידם. ואמינא ללמד עליהם זכות על יסוד הדברים הנאמרים בזה (אות ב - ו), ולכן אין מזחיחין אותם".
הרחבה
כבר מהעת העתיקה נהגו בני אדם לגדל חיות מחמד וביניהם תפסו העופות מקום חשוב. גידלו עופות לא רק כדי להנות משירתם אלא גם כדי שיהוו "קישוט" או "חברה". מינים רבים גודלו בשבי ואולפו לחקות דיבור בני אדם ביניהם היו הזמיר, זרזיר, עורבים, עקעק ותוכים. במשנה (שבת, פי"ח מ"א) אנו לומדים: "מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ... ולא את הלוף ולא החרדל. רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבין". מפרש רע"ב: "לעורבין - כגון עשירים שמגדלים עורבים לגדולה. ואין הלכה כרשב"ג".
דיווחים על תוכים מזמרים קיימים כבר מהעת העתיקה. למצרים, הרומאים והיוונים היו צפורים מזמרות בבתיהם. הדיווח הכתוב ראשון על ציפור מזמרת מתוארך ל – 1,500 לפנה"ס. הוא נמצא על פפירוס המתאר תוכים שניצבו בלילה מחוץ לבתים והשמיעו קולות דומים לדיבור בני אדם כאשר עוברים ושבים חלפו על פניהם. הרומאים לא ראו ביכולת השירה תכונה הכרחית לציפורים שגידלו. למעשה היו זני תוכים שנבררו בשבי במיוחד ליכולת דיבור ולא לשירה. אחד מזנים מיוחדים אלו נקרא "תוכי רומאי" וכיום הוא נחשב זן נכחד.
בימינו מרבים לגדל קנריות בגלל שירתן הערבה. מכל ציפורי השיר המבויתיים קנרית היא בין בעלות הכושר הקולי הטוב ביותר; קולה העשיר ומשך שירתה הארוך, שעשוי להגיע ל-25 שניות. מין זה בוית בידי האדם בתחילת המאה ה-15 בידי מלחים ספרדים שהביאו אותם מאזור גידולה באיים הקנריים ליבשת אירופה ומאז היא נפוצה כחיית מחמד. זכר הקנרית שר במשך כל השנה חוץ מתקופת ההשרה אשר נמשכת בדרך כלל חודש בתחילת הסתיו. הנקבה איננה שרה, אבל ישנן נקבות ששורקות שירים קצרים מאד. מין קרוב לקנרית היא החוחית הסובלת מציד בלתי חוקי ומספר הפרטים הולך ויורד. הציידים לוכדים את החוחית לצורך זיווגה עם הקנרית לקבלת בין כלאיים (נקרא בערבית בנדוק כלומר ממזר) בעל נוצות צבעוניות כחוחית ושירה ערבה כחוחית.
קולות ציפורים
בעופות קיימים כמה ערוצי תקשורת כשהחשוב בהם הוא קולות. התקשורת יכולה להיות עם בני אותו המין או עם בני מינים אחרים. תקשורת עם מינים אחרים היא בעיקר השמעת קולות אזעקה הגורמים לבריחה של מינים נוספים או גורמים להתגודדות (mobbing). הקריאה משמשת גם כסימן לטורף כי התגלה ולכן אין לו סיכוי בהתקפה (תקשורת טורף-נטרף). הקולות מתחלקים לשני סוגים:
א. קריאות שהם קולות פשוטים יותר ומושמעים על ידי בני שני המינים בכל עונות השנה. הקריאות הן של אזהרה, בקשת מזון על ידי הצאצאים, הפניית תשומת לב למזון וכו'. הבסיס של הקריאות גנטי והן כמעט אינן נלמדות. ציפור שתבקע ותגדל בטיפול של מין אחר תשמור על אופי הקריאות של בני מינה. העובדה שתפקידי הקריאות קשורים לצרכים מיידיים והכרחיים גרמה לכך שהן אינן תלויות בלמידה.
ב. שירים. המילה שירה מרמזת על מוסיקליות מסויימת ואכן רוב קולות השירה הם מלודיים אך בחיי הציפורים יש למושג משמעות רחבה יותר. בשירה נכללים גם צלילים שאינם מלודיים שהציפור משמיעה. למשל טרטור התור, תיפוף, הנקר, השקת המקור בחסידה, קרקורי החוגלה ועוד. גם קולות אלו ממלאים את תפקידי השיר כלומר פרסומת עצמית. הכרזת בעלות על טריטוריה ומשיכת בת זוג.
השירים המלודיים מסובכים יותר ומושמעים באופן שונה על ידי הזכר והנקבה וקשורים יותר לעונות הרבייה. למרות שניתן למצוא קולות גם בקבוצות אחרות הרי שככלל ניתן לומר שבקרב צפורי השיר הגיעה השירה לשיא התפתחותה. בקבוצה זו יש זמרים טובים ומכשירי קול מפותחים ביותר. השרים הם בדרך כלל הזכרים. יכולת השירה אינה תלויה רק במכשיר הקול אלא גם בלמידה. ניתן לראות שמינים שגודלו בשבי שרים פחות טוב או שלמדו שירים של מינים אחרים. גם בטבע ניתן למצוא צפורים ששירתן היא למעשה תערובת של שירים של צפורים אחרות.
תפקידי השירה מגוונים: 1. הכרזת טריטוריה וגירוש פולשים. 2. הזמנת נקבה לטריטוריה. הזכר ממשיך לשיר גם כאשר הנקבה עוסקת בבנית הקן ובדגירה. יש מינים בהם השיר המופנה לזכרים שונה מזה המופנה לנקבות. 3. השירה גורמת לגירוי הנקבה לקראת הטלת הביצים. 4. השירה שומרת על הקשר בין בני הזוג. אופי השיר תלוי במבנה בית הגידול וגורמים מטרואולוגיים. מסתבר שקיים הבדל בסיסי בטיב השירה של צפורים השוכנות ביערות לעומת צפורים של אזורים פתוחים. לצפורי יער יש תווים נמוכים, טונים טהורים ותדירות נמוכה. הערך ההתאמתי של הבדל זה הוא בכך שביער קיים מסוך על ידי עלים והתדירות האופטימלית שונה מאשר באזורים פתוחים. במחקר שנערך ברמת אביב נמצאו דיאלקטים שונים בשירת צופיות כתלות ממרחקן מכבישים סואנים.(1)
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
 |
|
 |
|
תמונה 1. יונה |
|
תמונה 2. יונה - גוזל וביצה שלא בקעה |
