תורתו של משה היא / יבמות צו ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
בסוגייתנו מסופר על כך שרבי אלעזר אמר בבית המדרש את תירוצו של רבו - רבי יוחנן, אך לא אמר זאת בשמו. מסיבה זו הקפיד רבי יוחנן על תלמידו רבי אליעזר. לאחר מכן מתואר כיצד רבי יעקב בר אידי ביקש לפייס את רבי יוחנן בדברים הבאים:
"כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה" (יהושוע יא, טו) וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה? אלא יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעין שתורתו של משה היא, אף ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא".
מימרא זו על משה, מאפשרת להסביר גם את הסתירה מה שאמר רבי אליעזר במסכת סוכה 'ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם' (דף כח ע"א) לבין האמור באבות דר"נ (פרק ו), שרבי אליעזר דרש בדברים 'שלא שמעתן אוזן מעולם'.
כלומר, מובן שרבי אליעזר אמר חידושי תורה רבים שרבו לא אמר אותם; הכוונה בדברים אלו היא שכל לימוד התורה שלו, כל מה שהוא 'מחדש בתורה' קיבל זאת מרבו. באופן זה ניתן להבין גם את המדרש הבא (מנחות דף כט ע"ב):
"בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו רבש"ע הראהו לי? אמר לו: חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו".
מהאמור אנו למדים שמשה שמע דברים שלא הבין – ניתן להבין זאת בכך שמשה לא הבין אותם מעומק הלימוד, אך ניתן שעיקר הקושי של משה היה בכך שהוא לא הבין מאין המקור שלהם; כלומר, עומד רבי עקיבא ומלמד 'תורה' אותה לכאורה משה צריך להבין ולדעת היטב. ניתן לומר שמשה שמע דברים שהם כלל לא כפי שהוא קיבל מאת הקב"ה ועל כן חלשה דעתו – מה קרה לאוצר שקיבל מאת הקב"ה?! כאשר שמע 'הלכה למשה מסיני' הבין שהיסוד הוא אותו היסוד – התורה אותה קיבל מאת הקב"ה.
המשמעות של פסיקת הלכה, כמו גם המשמעות של ללמוד תורה מרב היא עצומה. אדם חכם יכול לקחת ספרי קודש וללמוד מהם את כל האמור בהם, אך אם לא למד זאת מאדם שקיבל את דרך הלימוד מרבותיו, אין לו את הקשר לתורת משה אותה קיבל מאת הקב"ה. השוני בין אדם שלמד תורה רק מספר לבין אדם שלמד תורה מרב הוא בכך שכל חידושי התורה של מי שלמד מרבו הם חלק והמשך של התורה - תורת חיים שקיבלנו בסיני.
