ייחוס גנטי / יבמות צח ע"א

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בעיון של הדף הקודם דיברנו על הדעה שסוברת כי הלידה היא גורם הייחוס; כלומר, היולדת היא האם ההלכתית אף אם אינה האם הגנטית. הראיה לדעה זו מתבססת על הברייתא שעוסקת בשני אחים תאומים שהייתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה. המסקנה המתבקשת מברייתא זו היא שבזמן גיור מתבטל היחוס הגנטי של העוברים ברחם מדין "גר שנתגייר כקטן שנולד", בכל זאת קיים לגבי התאומים יחס הנקבע בזמן הלידה - יחס אימהות הנקבע בזמן הלידה ללא קשר ליחס גנטי (שאיננו).

יחד עם זאת, נראה שטענה זו קשה מעט. כלומר מקובל בידנו הדין של 'גר שנתגיר כקטן שנולד' לגבי אדם קיים, אולם לטעון זאת על מי שעדיין לא נולד צריך לכך ראיה. יתר על כן, מהאמור בסוגייתנו יש ראיה שדין זה לא נאמר לגבי מי שעדיין לא נולד- 'אין אב למצרי' (והוא הדין לכל מי שאינו יהודי).

כלומר, מבואר שקיימות שתי אפשרויות לבטל דין יחוס של צאצא של אדם שאינו יהודי: מדין 'גר שנתגייר כקטן שנולד' ומדין 'אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה'. מכך שדין 'גר שנתגייר כקטן שנולד' ישנו רק באדם שכבר נולד ולא במי שעדיין לא נולד – עובר, נשאר רק הדין השני 'אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה' ששייך רק לגבי אב שאינו יהודי (ולא לגבי אם שאינה יהודיה) ואם כן לגבי עובר שטרם נולד, נראה שאין הכללים הללו רלוונטיים ועל כן, גם אין ניתוק של הקשר הגנטי בין העובר והוריו. מכך נראה לומר שהאם ההלכתית, אף אם הלידה אינה המגדירה את היותה האם(1), תהיה זו בעלת המטען הגנטי.
 

(1) מה שלא מוכרח ויתכן עדיין לומר שגם היולדת תהיה מוגדרת כאם כפי שהובא בעיון של הדף הקודם. אפשרות נוספת היא ש לאדם כזה יש שתי אמהות.