הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

יבמות קא ע"ב

תלמוד בבלי יבמות קא, ב:

"לכדתניא וקראו לו - ולא שלוחם, ודברו אליו - מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו: מה לך אצל ילדה, מה לך אצל זקנה, כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך".

מצות ייבום עלולה להצמיח משפחה לא יציבה. כגון צעירה לזקן או צעיר לזקנה וחכמים שקדו למנוע את הדבר הזה.

תלמוד ירושלמי יבמות יב, ו:

"והן נותנין לו עצה את ההוגן לו. מהו את ההוגן לו. אין הוה סב אומר לה. ההין סב לאן ליך. אין הות סבתא אומר ליה הדא סבתא לאן ליך. היא טליתא והוא סב אמרין ליה טליתא היא והיא מכלמה עלך. הוא טלייא והיא סבתא אמרין לה טלייא הוא והוא מכלמה עלך. הוא רוצה והיא אינה רוצה שומעין לה. היא רוצה והוא אינו רוצה שומעין לו. כללו של דבר כל המעכב שומעין לו. היו שניהן רוצין אתא עובדא קומי רבי יוסי אמר אפיק לבר".

התלמוד הירושלמי מרחיב את העניין. ראשית הוא אומר שגם את האישה משכנעים שלא להיכנס לדבר הזה. אם אחד משניהם אינו רוצה אז לא יכול להתבצע ייבום. ויותר מכך גם אם שניהם מעוניינים בייבום, גם אז בית דין לא מאפשרים את העניין (וזה הפשט של אפיקו לבר). אם בסופו של דבר בית דין לא מסכימים מה העניין של השכנוע. התשובה שתמיד שכנוע עדיף על כפייה.

כמובן שכל הדיון הזה הוא רק במציאות בה מצוות הייבום הייתה קודמת למצוות החליצה.