חסד בתפילה
ברכות לב ע"ב
"תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת".
המילה חסידים היא מלשון חסד כלומר דברים שבין אדם לחברו, וכן כתב בספר אילת השחר מסכת שבת דף קכ ע"א: "ובאמת שרוב פעמים שמוזכר חסיד הוא על עניינים שבין אדם לחבירו".
וקשה, בשלמא במסכת בבא קמא דף ל ע"א: "חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן ג' טפחים, כדי שלא יעכב המחרישה", היינו בין אדם לחברו שהיו מקפידים שלא יזיקו אחרים.
בשלמא חסידים במסכת אבות: "שלי שלך ושלך שלך חסיד", "קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד", "יתן ויתנו אחרים חסיד", אלו דברים שבין אדם לחברו.
אך תפילה היא בין אדם למקום, ואיזו חסידות בין אדם לחברו יש בשהייה קודם תפילה ואחריה?
אלא שמעלת המקדימים והמאחרים בתפילה אינה בעיקר כלפי שמיא, אדרבה אמרו: (מסכת מנחות פרק יג משנה יא) "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים". עיקר מעלת המקדימים לתפילה והמאחרים אחריה היא דוקא בחסד שעושים עם חבריהם המתקשים להשלים מניין לקדיש וברכו לפני ואחרי התפילה, ולאותם שנצרכים להתחיל וממילא לסיים את התפילה בזמנה על מנת להספיק להגיע במועד למוסדות חינוך ילדיהם ולעבודתם.
