מה גורם למחשבות של כפירה?
הרב דב קדרון
יבמות צו ע"ב
בגמרא מובא מעשה שהיה בבית הכנסת של טבריה, שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי בקשר לנעילת הדלת בשבת, האם מותר או אסור להשתמש בנגר מסוים, והמחלוקת הייתה כל כך קשה עד שנקרע ספר תורה מרוב הכעס. הערוך מפרש שאנשים שונים משכו את ספר התורה, כל אחד לכיוונו, עד שנקרע. היה שם רבי יוסי בן קיסמא ואמר: תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים, וכך היה.
אמר על כך רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תורה רנא) שמכאן רואים שמחלוקת גורמת לעבודה זרה וכפירה בתורה, וכך אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קמ, ג): "אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת", כלומר שעל ידי המלחמות, דהיינו המחלוקת – חשבו רעות בלב, כלומר שהמחלוקת והמריבה גורמת למחשבות של כפירה, שהן מחשבות רעות.
אם אדם נמצא במצב כזה שמוכרח לריב ולעשות מחלוקת, שעלולה להביא אותו למחשבות רעות, התיקון לכך והמניעה של המחלוקת היא שתיקה, כי כתוצאה מהשתיקה יתעלו מחשבותיו, כמו שנאמר (שמות יד, יד): "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". כאשר אדם שותק וסומך על ה' שיילחם בשבילו, אז מתעלות מחשבותיו ומתבטלות המחשבות הרעות של הכפירה.
