טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אתו צפורי יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה – צפור
"רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף, הוו אתו צפורי יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה; אמר ליה: זיל קוץ, אמר ליה: והא ארחיקי לי? אמר ליה: הני מילי לאילנות, אבל לגפנים בעינן טפי. והא אנן תנן: אחד גפנים ואחד כל אילן? אמר ליה: הני מילי אילן לאילן וגפנים לגפנים, אבל אילן לגפנים בעינן טפי" (בבא בתרא, כו ע"א).
פירוש: רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא [היו לו דקלים שהיו עומדים על גבול הפרדס של גפנים, כרם] של רב יוסף, הוו אתו צפורי יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה [היו באות צפורים יושבות בדקלים ואחר כך היו יורדות אל הפרדס ומפסידות אותו]. אמר ליה [לו] רב יוסף: זיל קוץ [לך קצוץ] את דקליך. אמר ליה [לו]: והא ארחיקי [והרי הרחקתי] לי מרחק ראוי כדין? אמר ליה [לו] רב יוסף: הני מילי [דברים אלה אמורים] לאילנות, אבל לגפנים בעינן טפי [צריכים אנו בהרחקה יותר]. הקשה לו: והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: אחד גפנים ואחד כל אילן? אמר ליה [לו]: הני מילי [דברים אלה אמורים] בין אילן לאילן ובין גפנים לגפנים, אבל בין אילן לגפנים בעינן טפי [צריכים אנו יותר] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: עופות שם באנגלית: Birds שם מדעי: Aves
שם נרדף במקורות: צפור
נושא מרכזי: מהו הנזק שגרמו הציפורים שהתנחלו על דקליו של רבא בר רב חנן?
לריכוז נושאים וקישוריות על הציפור הקש/י כאן.
הספור על דקלי רבא בר רב חנן מזכיר לנו ספור דומה המובא לעיל (כב ע"ב): "רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו, ואתו עורבי אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי, אמר להו רב יוסף: אפיקו לי קורקור מהכא. אמר ליה אביי: והא גרמא הוא? אמר ליה: הכי אמר רב טובי בר מתנה, זאת אומרת: גרמא בניזקין אסור"(1). בשני הסיפורים מתוארים נזקים הנגרמים לגידולים חקלאיים על ידי עופות ובשניהם קיימת מעורבות של דקלים. הרשב"א (בבא בתרא, כו ע"א) משווה בין שני המקרים מנקודת מבט של דיני נזיקין:
"... ואי קשיא לך מאי גיריה איכא הכא? יש לומר דהוה ליה כקורקור דרב יוסף דקרי ליה גרמא דגיריה, משום דכי אתו אומני מפרחי להו ואזלי ויתבי בתאלי, והכא נמי כי הוה אתי רבא בר חנן למגדר דיקליה מפרח להו ואזלי ויתבי בסמוך להן לעולם(2), גבי פרדיסיה דרב יוסף וזה עיקר".
מעניין לציין שבשני הסיפורים החקלאי שניזוק הוא רב יוסף אלא שהצעת הפתרון שלו משתנה. כאשר הדקלים בגבולו היו שייכים לרבא בר רב חנן הוא דרש לקצוץ אותם ואילו את דקליו ("רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי") הוא העדיף להשאיר במקומם והסתפק בסילוק מקיזי הדם מתחתם וכפי שפירש רש"י: "קורקור - עורבים שדומים בצעקתן כקורין קורקור. אפיק לי - כלומר אל יקיזו לי עוד כאן שעל כן העורבים באין". ההבדל בין הפתרונות ברור שהרי כדי למנוע את נזק העורבים די היה לסלק את מקור הדם מתחת לעצים. עדיין נשאלת השאלה מדוע רב יוסף דרש מרבא בר רב חנן לקצוץ את דקליו בשעה שלו עצמו היו דקלים? האם הציפורים לא היו עלולות לשבת גם על דקליו? ניתן להשיב באופן פשוט שלרב יוסף היו שני מטעים שונים: א. מטע דקלים שבו הנזק היה מליכלוך התמרים על ידי דם שהובא על ידי העורבים. ב. כרם שעל גבולו גדלו דקלים שבהם השתכנה להקת ציפורים. הסבר נוסף עולה בקנה אחד עם תופעות המוכרות לנו מעולם הטבע. המדובר במושבות ציפורים משני סוגים: א. מושבות קינון שבהם מתקבצות ציפורים לצורך רבייה. ב. מושבות לינה מקובצת (ראו במאמר "במתא חזי תרנגולא, בדברא עורבי" (שבת, לה ע"ב) ובמאמר Communal roosting). מושבות קינון מוגבלות רק לעונת הרבייה ולכן נזקן מצומצם אך מושבות הלינה עשויות להתקיים לאורך תקופות ארוכות מאד. מושבות אלו קבועות מקום ולא תמיד ברור לנו פשר בחירת מיקומן. ייתכן אם כן שהצפורים איוו להן למשכן את דקלי רבא בר רב חנן בגבול הכרם של רב יוסף אך לא בדקלים שגדלו במטע שלו. הגמרא לא מפרטת מהו הנזק שגרמו הציפורים לכרם וניתן לשער שהוא אכילת ענבים או טינוף בלשלשת. הסבר זה כולל בתוכו את ההנחה שללהקות ציפורים יש תחנות קבועות לאורך זמן וכנראה שלהקה כזאת השתכנה על דקליו של רבא בר חנן.
עיון בדברי המפרשים (ראו ב"הרחבה") מעורר קושי רב מנקודת מבט ריאלית ובעיקר למהות הנזק שגרמו הציפורים לפרדסו של רב יוסף. הגמרא הסתפקה בכך שהפרדס "הופסד". מעניין לציין שגם מבין המפרשים הרבים בסוגייה לא היה מי שהתייחס למהות הנזק. הטענה שהעלו כמה ראשונים שהברחת הציפורים מהדקלים בעת הגדיד גורמת להן לנחות בכרם אינה ברורה שהרי מרחק התעופה של להקה שנמלטה ממקום משכנה גדול בהרבה מד' אמות. אם אכן הצפורים מזיקות לכרם על ידי אכילת ענבים מדוע הן העדיפו מלכתחילה להשתכן בצמרות הדקלים והמתינו לסעודה רק לאחר גירושן? העובדה שרב יוסף דרש לקצוץ את הדקלים מעידה על כך שמדובר בנזק קבוע פחות או יותר ולא באירוע יוצא דופן. לצורך זה עלינו להניח שמדובר בלהקת ציפורים שהשתכנה בצמרות הדקלים תקופה ארוכה לצורך לינה מקובצת. מתוך היכרות עם מיני צפורים היוצרות מושבות לינה ניתן לקבוע שלא סביר שאיסוף המזון יתבצע על ידי כל הלהקה בכרם סמוך אלא היא תתפזר במרחב.
לענ"ד הדרך הסבירה ביותר להסביר את הספור שלפנינו היא שאכן מדובר במושבת לינה קבועה של אחד המינים שנוהג להתקבץ לקראת ערב. הפרטים במושבה מלשלשים ומלכלכים את השטח שמסביב לעץ. הלשלשת מזיקה לגידולים סמוכים בכך שהיא מלכלת את הפרי אך יותר בכך שהיא "מפסידה" את הפרדס. הלשלשת חומצית וצורבת את העלים והענפים ובכך מזיקה לכרם. מסיבה דומה מומלץ להסיר בהקדם כתמי לשלשת ציפורים ממכוניות על מנת למנוע את איכול הצבע. על גדת נחל שורק בסמוך לקיבוץ פלמחים ניתן לראות מה עלה בגורלם של עצי אקליפטוס שהתנחלה עליהם מושבת קורמורנים לאורך שנים (תמונה 2). הסבר זה מאפשר להבין מדוע הרחקה מסויימת עשויה להועיל משום שהנזק איננו קשור לתעופת הציפורים. ניתן גם להבין מדוע עצים גבוהים מזיקים לנמוכים מהם. כאשר העצים בגובה שווה הנזק קטן יותר משום שהלשלשת הנושרת אינה מגיעה לחלקים העליונים. העובדה שהגמרא נקטה בשם "ציפורי" רומזת על האפשרות שאין מדובר במין ספציפי ולמעשה מינים שונים המתלהקים במושבות לינה עלולים לגרום לנזק מסוג זה.
תושבי ירושלים הוותיקים זוכרים את מושבות הלינה של הזרזירים שהתנחלו על העצים מול בית החולים "ביקור חולים". הירושלמים היו נמנעים מלחנות מתחת לעצים למרות שהדבר היה אפשרי מבחינה חוקית. מבקרים תמימים שהגיעו מחוץ לעיר וחיפשו נואשות חניה במרכז העיר שמחו לגלות שם חניות פנויות. רק לאחר שסיימו את עיסוקיהם וחזרו לרכב הבינו מה היה הגורם ל"יום המזל" שלהם. מינים נוספים הלנים במושבות לינה הם שחפים, קורמורנים, אנפות, דיות, נחליאלים, דרורים ועוד.
.jpg) |
|
 |
|
תמונה 1. מושבת לינה של אנפית בקר צילם: Lucyin |
|
תמונה 2. מושבת לינה של קורמורנים בשפך נחל שורק |
הרחבה
בקריאת הספור על רבא בר רב חנן עולות 4 שאלות שאולי קשורות זו לזו: א. מהו מין הציפור שבו עוסק הסיפור? ב. מהו הנזק שגרמו הציפורים לפרדס? ג. כיצד ייתכן שהרחקה במרחק הראוי למחרשה (שתים או ארבע אמות) די בו כדי להגן מציפורים שטווח התעופה שלהן גדול יותר? ד. מדוע לצורך מניעת נזק מציפורים יש להרחיק אילן מגפנים יותר מאשר אילן מאילן? עיון בדברי המפרשים מלמד שגם הם התחבטו בשלוש השאלות האחרונות. ההתחבטות זו משתקפת באופן בו הם מפרשים את הויכוח בין רבא בר רב חנן ורב יוסף ובגישות השונות לקשר בין הספור ודיני הרחקה בין שדות. דוגמה לקושי בהסבר הסוגיה נמצא בפירוש הרמב"ן:
"והא דאמרינן אבל אילנות לגפנים בעינן טפי משום צפרי מודה בה ר' יוסי, דזמנין דסליק למגדריה לדקליה ומפרח לעופות על הגפנים והוו ליה גיריה שכן דרך העופות שאדם מפריחן מקינן או ממזונותיהן שאין מפריחין אלא עד מקום קרוב משם. והעיד רב יהוסף הלוי ז"ל על רבינו הגדול ר' יצחק אלפסי רבו ז"ל שהיה אומר שאין צריך להרחיק אלא ד' אמות וכן היה דן, ואפשר זה לפי הטעם שפירשנו, נמצאת למד לפי מדה זו שאם בא זה ליטע אילנות וזה גפנים, בעל אילנות כונס לתוך שלו ג' אמות ובעל גפנים אמה כמו שהיה מרחיק באילנות לאילנות, וקשה לי לפי דברי רבינו הגדול ז"ל האי דאקשי ליה רבה בר חנא והא אנן תנן אחד גפנים ואחד כל אילן ומאי קשיא מתניתין בד' אמות הוא ואפילו גפנים ואילנות בהכי סגי אבל בבבל הוא שחלקנו ביניהם. ואפשר דהכי קאמר ליה כיון דקתני אחד גפנים ואחד כל אילן משמע דכולהו משום עבודת הכרם אבל משום עופות לא צריך לארחוקי, ואינו מחוור".
פירוש הרמב"ן תמוה שהרי לדעתו הנזק הנגרם על ידי הציפורים הוא נחיתתם על הגפנים לאחר שהוברחו בעת הגדיד. המרחק אליו הם בורחים הוא מרחק קצר ("שכן דרך העופות שאדם מפריחן מקינן או ממזונותיהן שאין מפריחין אלא עד מקום קרוב משם") ולכן די בהרחקה מעטה של הדקלים כדי למנוע את הנזק. הבעיה בהסבר זה היא בעיקר מה הנזק שגורמות הציפורים? אם הן מעדיפות ללקט ענבים מדוע הן מתרכזות על הדקלים(3) ולא פושטות מלכתחילה על הכרם. יתר על כן, מרחק תעופה של להקת ציפורים המגורשת ממקומה עולה בהרבה על ד' אמות. בהמשך דבריו דן הרמב"ן בשיטת הרי"ף ולבסוף מנתק בין דיני הרחקה בגלל "עבודת הכרם" ובין הרחקה בגלל נזק ציפורים וטוען שאין צורך להרחיק בגלל נזק זה.
לפירוש הרשב"א(4) הויכוח נסב סביב השאלה האם יש צורך בהרחקה למנוע נזק ציפורים. מסיכום דברי רב יוסף עולה שבין אילן ואילן או בין כרם לכרם דיני הרחקה נובעים אך ורק מהצורך במרווח "כדי עבודת הכרם" ולא בגלל ציפורים(5) ואילו בין אילנות וגפנים ההרחקה דרושה כדי למנוע נזק ציפורים. בלשונו:
"... ואהדר ליה רב יוסף: דהא דקתני במשנתינו אחד גפנים ואחד כל האילן לאו בין אילנות לגפנים קאמר אלא אחד אילנות לאילנות ואחד גפנים לגפנים, ולהני ודאי לא צריך אלא משום עבודת הכרם, אבל בדין אילנות לגפנים לא איירי מתניתין כלל דהא מילתא אחריתי היא ומשום הזיקא דעופות צריך הוא להרחיק".
בפירוש הרשב"א נאמר שיש צורך להרחיק בגלל נזק הציפורים אך לא פורש מהו המרחק הזה. לנקודה זאת התייחס הר"ן בסוגייתנו:
"הני מילי לאילנות אבל לגפנים בעי טפי - כלומר משום צפרי, והאי היזיקא מודה ביה ר' יוסי משום דזמנין דסליק למגדריה לדיקליה ומפרח לעופות על הגפנים והוי ליה גירי, ולא איתפרש בגמרא כמה צריך להרחיק, והעיד הר"י מיגש ז"ל על רבו הריא"ף ז"ל שהיה אומר שאין צריך להרחיק אלא ד' אמות וכן היה דן, וטעמא דמילתא משום דטפי מהאי שיעורא לא הוו גירי, והר' יונה ז"ל כתב דהכל לפי מה שעיניו של דיין רואות".
שיטה נוספת מביא רבי יצחק קרקושא (בשיטת הקדמונים) שאותה הוא דוחה:
"... ולענין שיעור הרחקה אילנות לגפנים הכל כפי מה שעיני הדיין רואות, דהא אילנות גרמא דגירי לישיבת הצפרים על הגפנים, כיון שהגפנים סמוכות לאילנות כל כך. דאורחייהו דצפרי כד מפרחן להון מן האילנות דאזלין לאלתר ויתבי על הגפנים. ולא שהדבר כן במקרה אלא שכך דרכם בכל עת. והיכא דלא ידע דיינא לשיעורי אין לו לחייב את הנוטע להרחיק מן הספק. מיהו שמנה אמות יש לחייבו בהרחקה, מדקאמרינן הני מילי אילנות לאילנות אבל אילנות לגפנים בעינן טפי. ואילנות לאילנות ודאי יש ביניהם הרחקת שמנה אמות, שהראשון הרחיק ארבע אמות בארץ ישראל כדי עבודת הכרם כדי שלא ידרוס בקרקע חבירו והשני. הרחיק ארבע אמות אמות גם כן שלא ידרוס בקרקע חבירו, לפי שיכול לזרוע ירקות באותן ארבע אמות שהרחיק האילנות משם. ואפילו הכי קאמרינן לגפנים בעינן טפי. כן נראה בעיני".
הר"י מיגאש הביא בשם רבו הרי"ף :
"הני מילי אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים בעינן טפי. והוי כגרמא דגירי דאסור כמו אפיקו לי קרקור מהכא דלעיל (דף כ"ג). יש לפרש דהאי טפי דקאמרינן בכדי דלא ממטי היזיקא לגפנים מחמת ציפרי דקא יתבי באילנות הוא, ואף על גב דקא מרחיק טובא. ויש לפרש דעד ארבע אמות בלחוד הוא משום דלא אשכחן הרחקה טפי מהכין, והוה ליה האי טפי דקאמרינן משתי אמות. וזה פירוש האחרון הוא שהיה רבינו הרב ז"ל סובר ומעשים בכל יום לפניו ולא היה דן אלא להרחיק ד' אמות בלבד ואפילו אילנות לגפנים".
בחידושי רבי נחום אנו מוצאים תוספת הסבר לשיטת הרי"ף:
"... והנה בטעם הרי"ף דמרחיק ד' אמות לכאורה הוא דסבירא ליה דציפורי לא עייפי טפי מד' אמות, אכן יש לומר דעפי טפי ורק דגירי דיליה לא הוי אלא בד' אמות דזה עפה בב' אמות והוי גירי דיליה, וטפי מינה לא הוי גירי, ולפי זה יש לפרש קושיית הגמ' דהא מתניתין הוא גם לרבנן, ואי היזק ציפורי היזק הוא אם כן לרבנן יתחייב טפי, ומה דסבירא ליה להרי"ף דרק ד' אמות הוא לרבי יוסי דרק בגירי דיליה חייב".
תשובה לשאלה האחרונה (ד') שהצגנו אנו מוצאים ב"עליות דרבינו יונה" המובא ב"שיטה מקובצת:
"אמר ליה הני מילי לאילנות. פירוש משדה אילנות מרחיקים את האילן בארץ ישראל ארבע אמות ובבבל שתי אמות, אבל מן הגפנים צריך להרחיק יותר שהצפרים יושבים על האילנות שהם גבוהים ורואים את הגפנים סמוך לשם והולכים ויושבים על הגפנים וכו'".
את הסברא שהפרשי הגובה בין הגידולים הם אלו המגדילים את סכנת הציפורים אנו מוצאים גם בתוס':
"... ואין נראה דשדה חבירו דקתני הכא על כרחך לאו בשל זרעים איירי דהא מוקמינן בגמ' דמתניתין אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים בעי טפי משום ציפרי, ומהאי טעמא גפנים לזרעים בעי טפי וכו'".
(1) פירוש: רַב יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ הָנְהוּ תָּאלֵי דְּהָווּ [היו לו דקלים שהיו] אָתוּ אוּמָּנֵי וְיָתְבִי תּוּתַיְיהוּ [באים מקיזי דם ויושבים תחתם] ועושים שם את מלאכתם, וְאָתוּ עוֹרְבֵי אָכְלִי דָּמָא [והיו עורבים באים אוכלים מן הדם] וְסָלְקִי אַבֵּי תָאלֵי וּמַפְסְדִי תַּמְרֵי [ועולים על הדקלים ומפסידים את התמרים]. אָמַר לְהוּ [להם] רַב יוֹסֵף: אַפִּיקוּ [הוציאו] לִי את קוֹרְקוֹר מֵהָכָא [המקרקרים, העורבים, מכאן], כלומר, סלק את האומנים שלא יגרמו עוד להיזק. אמר ליה [לו] אביי: והא גרמא [והרי גרם בלבד] הוא ולא הם בעצמם מזיקים? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב טובי בר מתנה, זאת אומרת: גרמא [גרם בלבד] בניזקין אסור.
(2) טענה זו של הרשב"א לא ברורה שהרי העופות חוזרים למקומם לאחר שהסכנה חלפה. יתר על כן מדוע לא ניתן היה לגרשם חזרה למקומם. מסתבר יותר שמדובר בנזק מתמשך הנובע משכנות לתחנות לינה של ציפורים.
(3) הרמב"ן כתב: "מפריחן מקינן או ממזונותיהן". בעונת הגדיד העופות אינם מקננים ואם הם ניזונים מתמרים ניתן להניח שיחזרו למקומם מייד לאחר הפסקת ההפרעה.
(4) כעין פירוש זה כתב גם הריטב"א.
(5) רשב"א: "ק"ל רבא בר רב חנן היכי הוה טעי בהא וסבר דהרחקה דמתני' מיירי אפילו משום סלוקי נזקא דעופות והא תני אם היה גדר בנתים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר, ולסלוקי הזיקא דעופות גדר גבוה עשרה מאי מהני ליה וכו'".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
