שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל

כַּאֲשֶׁר-זָמַם אוֹ מַלְקוֹת

בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁמַּעֲשֶׂה טוֹב גּוֹרֵר שָׂכָר, מַעֲשֶׂה רַע גּוֹרֵר עֹנֶשׁ. עָנְשֵׁי הַתּוֹרָה אֵינָם אֲחִידִים, רָמָתָם הִיא בְּהֶתְאֵם לְחֻמְרַת הָעֲבֵרָה. הַקַּל שֶׁבָּעֳנָשִׁים הוּא מַלְקוֹת, שֶׁהַנִּדּוֹן סוֹפֵג שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע הַכָּאוֹת בְּבֵית הַדִּין, וְהֶחָמוּר שֶׁבָּהֶם הוּא מָוֶת בִּסְקִילָה, בֵּין שְׁנֵי הַקְּצָווֹת יֶשְׁנָם כַּמָּה סוּגֵי עֹנֶשׁ בְּהֶתְאֵם לַחֵטְא. יוֹצְאִים מִכְּלָל זֶה הֵם עֵדֵי-שֶׁקֶר, לָהֶם אֵין עֹנֶשׁ אָחִיד, לַמְרוֹת הַמְכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵעִידוּ שֶׁקֶר, תָּמִיד מַגִּיעַ לָהֶם הָעֹנֶשׁ שֶׁרָצוּ לְהָבִיא עַל מִי שֶׁהֵם שִׁקְּרוּ עָלָיו. אֶלָּא שֶׁיֶּשְׁנָם מִקְרִים חֲרִיגִים, שֶׁלֹּא נִתָּן לְהַעֲנִישׁ אֶת הָעֵדִים בַּמֶּה שֶׁהֵם בִּקְּשׁו. בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה מַעֲנִישִׁים אֶת עֵדֵי הַשֶּׁקֶר בְּמַלְקוֹת, לֹא בִּגְלַל עֶצֶם הָעֲבֵרָה שֶׁל עֵדוּת שֶׁקֶר, אֶלָּא בִּגְלַל הַחִדּוּשׁ. 

הַכָּאַת עֵדֵי שֶׁקֶר

הַאִם מִשּׁוּם שֶׁ"הִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע", חַיֶּבֶת לִהְיוֹת הַתּוֹצָאָה: "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע"? וְהַאִם בְּכָל פַּעַם צָרִיךְ אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין לָצֵאת חַיָּב וְלִלְקוֹת? דָּבָר זֶה אֵינוֹ מְחַיֵּב, שֶׁהֲרֵי פְּעָמִים רַבּוֹת מַגִּיעִים לְבֵית דִּין וִכּוּחִים מָמוֹנִיִּים, שֶׁבָּהֶם הַכְרָעַת הַדַּיָּנִים קוֹבַעַת לְמִי מַגִּיעַ הַמָּמוֹן שֶׁהֵם מִתְוַכְּחִים עָלָיו, וְאִישׁ אֵינוֹ לוֹקֶה! לְעִתִּים רְחוֹקוֹת קוֹרֶה שֶׁאַחַר וִכּוּחַ בֵּין שְׁנַיִם, יִצְטָרְכוּ הַדַּיָּנִים לְהַלְקוֹת אֶת הָאֶחָד, לפעמים את השני ולפעמים את שניהם.