שיחת חולין של הרב קוק זצ"ל

הרב דב קדרון

יבמות קא ע"א

במשנה נאמר שאם פעולת החליצה נעשתה בסנדל גדול יותר ממידת רגלו של החולץ – החליצה כשרה, בתנאי שהוא יכול להלך בו, ובגמרא נאמר שאם הסנדל גדול מדי, אפשר להקטין אותו על ידי מילוי של תבן או שאר דברים, ואז זה נקרא ש"יכול להלך בו".

הרב שמואל ברוך שולמן זצ"ל, שליווה את מרן הרב קוק זצ"ל במשך שש עשרה שנותיו האחרונות, סיפר, שגם בסוף ימי חייו, כאשר היה כבר חולה, לפעמים בדחה דעתו, ופעם אמר: מה שייך להיות רב בירושלים, עיר שמלאה חכמים וסופרים, תלמידי חכמים ובני הישיבות, בקיאים בכל חדרי התורה ומכמניה, עילויים נפלאים, ומה גם שבכל שנה מתווספים בתוכה רבנים וגאונים שישבו על כסאות הרבנות בקהלות ישראל בכל תפוצות הגולה, רק מי שהוא במדרגה של משיח בעצמו ראוי להיות רבה של ירושלים, עיר קדשנו ותפארתנו.

והוסיף: ואם קושיה על עצמי, איך שייך שאהיה רב כאן, אמנם הרבנות בנוגע אלי היא בבחינת "מסאנא דרב מכרעאי" (מנעל שהוא גדול ממידת רגלי), אבל בחליצה ההלכה היא שאם המנעל גדול מדי אפשר למעטו במילוי של תבן או שאר דברים, ואז נקרא "יכול להלוך בו", וכאשר ממלאים לאדם מנעל הגדול ממדתו בתבן, הוא אמנם יכול ללכת בו, ברם כמה עקיצות ודקירות מקבל ההולך בו על כל צעד ושעל, ומכל מקום בזה נעשה המנעל כמדתו וכשר, וגמר את דבריו: כך הרבנות הירושלמית, אשר היא בבחינת "מסאנא דרב מכרעאי", משתדלים להכשירה עלי על ידי דקירות ועקיצות וכדומה, ועל ידי זה נעשה עלי הרבנות כמדתה, וברוך השם גם תבן גם מספוא רב יש עמנו...