גודל המספריים
מכות כא ע"א
"תנו רבנן: (ויקרא כא) ופאת זקנם לא יגלחו - יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב? ת"ל: (ויקרא יט) לא תשחית (רש"י: ומספרים אינן משחיתים שאין חותכין שיער בצד עיקר כתער). אי לא תשחית, יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב? תלמוד לומר: לא יגלחו. הא כיצד? גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר: זה תער".
לכאורה הפירוש כך:
כיון שלא פירשו באיזה מספרים מדובר, הרי שכל מספרים, גם הזעירות ביותר, למרות שנחשבות לתער, הן אינן משחיתות. אלא אם כן אין חשים כלל בשער הנותר, כי מבחינת ההלכה מה שלא חשים בו אינו קיים, על פי הכלל האמור בכמה מקומות "לא ניתנה תורה למלאכי השרת".
אך אי אפשר לפרש כך, כי אמרו במשנה במסכת נדה דף נב ע"ב:
"שתי שערות האמורות בפרה, ובנגעים, והאמורות בכל מקום - ... רבי עקיבא אומר: כדי שיהו ניטלות בזוג (מספרים)".
מכאן, שקיים שיעור קבוע מזמן מתן תורה ועד לזמן המשנה בדבר גודל המספרים המקובל בידם, ובדבר אורך השערות שניתן לגזוז בהן, ולהותיר בהן. וסתם זוג ומספרים במשנה עוסק בשיעור זה, ורק עליו אמרו שאינו משחית. ואכן מצינו ששיעור זה, הוא שיעור חשוב שבו נקבעת אורך שערה לדינא, לרבי עקיבא.
וכך פסקו החפץ חיים בעל המשנה ברורה ופוסקים רבים.
הסבר הדברים צעד אחר צעד.
אמרו במסכת מכות דף כא ע"א:
"תנו רבנן: (ויקרא כא) ופאת זקנם לא יגלחו - יכול אפי' גלחו במספריים יהא חייב?
תלמוד לומר: (ויקרא יט) לא תשחית".
כלומר, מספרים אמנם מגלחות, אך אינן משחיתות.
למה אינן משחיתות?
פירש ריב"ן:
"ת"ל לא תשחית - ומספריים אינן משחיתים, שאין חותכין שיער בצד עיקר כתער".
לא מצאנו חולק על ריב"ן. אך דבריו צריכים ביאור, כי ניתן לפרשם בשני אופנים:
א. עצם אופן הפעולה של מספריים נחשב לבלתי משחית. כי הלהב החותך אינו נוגע בבשר.
ב. השחתה פירושה כיליון. וכיון שבפועל המספריים מותירות מעט שער, אין כאן השחתת הזקן, אלא תספורת הזקן. תספורת - מלשון מספריים. ובדומה לדברי המשנה במסכת נזיר א משנה ב "נזיר עולם, [אִם] הכביד שערו - מיקל בתער", שאפילו נזיר רשאי לקצר את שערותיו.
הפירוש הראשון קשה:
מניין דייק הריב"ן מהגמרא חידוש זה שאין השחתה אלא כאשר הלהב נוגע בבשר?
ומניין למדה הגמרא מהפסוק חידוש זה?
נותרנו איפא עם הפירוש השני.
ועדיין איננו יודעים כמה ישאר מהזקן ויהיה נחשב שלא הושחת.
אולי כל שהוא הנראה? או כל שהוא הנרגש ביד? אולי שיעור אחר?
והנה מהגמרא לא מוכח אלא שאורך השערות שמותירות המספריים די בהם להחשיב את המותר לזקן קצוץ אך קיים.
באלו מספריים מדובר? בכל מספריים הניתנות לייצור? או דוקא במספריים גסות כפי שייצרו בימי קדם?
לשון המשנה במסכת נדה ו משנה יב:
"שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום -
כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי רבי ישמעאל.
רבי אליעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן.
רבי עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג (מספריים)".
אילו היה מדובר בכל מספריים הניתנות לייצור בכל טכנולוגיה שהיא, לא היה לשיעורו של רבי עקיבא משמעות, והיה לו לומר "כלשהו".
המושג התנאי 'זוג' או 'מספריים' משמעותו איפא, מספריים המיוצרות באמצעי הייצור הרגילים שהיו מצויים בימי קדם, ממתן תורה ועד לימי רבי עקיבא.
עתה, נשים לב.
האמנם מקרה הוא שאותו שיעור - אורך קציצת המספריים, מהווה גם 'שיעור' בדברי רבי עקיבא (למשל שיעור אורך שערות 'זקן התחתון'), וגם מופיע כאורך הזקן הנחשב כ'לא מושחת' - אלא שערות באורך המחשיבות אותן כ'זקן'?
אין זאת אלא שאכן גם במסכת מכות, שיעור זה הוזכר בדוקא.
נותר עדיין לבאר את 'טעמא דקרא'. למה התירה תורה גילוח במספרים, של זמנם, וקבעה ששיעור השיער הנותר נחשב עדיין לזקן. ואסרה בתער, ובמכונת גילוח - שנחשבת גם היא לתער.
למה לא תתיר תורה מספריים של כל דור ודור.
אלא שבדברים רבים 'שמא גרים' - השם גורם. התייחסות בני האדם מגלה רבות על אופי העניין.
בתער מתגלחים.
במספרים מסתפרים, הוי אומר מקצצים בלבד את הזקן.
ובאמצעים של היום.
במכונת גילוח מתגלחים.
במכונת תספורת (אם אין המספר נמוך מדאי) מסתפרים.
את מכונת הגילוח לא המציאו יהודים, כאמצעי להיתר.
המציאו אותה גויים כאמצעי נוח להיראות מגולחים למשעי.
