הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
יבמות קו ע"א
תלמוד בבלי יבמות קו, א:
"תנו רבנן: חליצה מוטעת כשרה. אי זו היא חליצה מוטעת? אמר ר"ל, כל שאומרים לו: חלוץ, ובכך אתה כונסה. אמר ליה רבי יוחנן, אני שונה: בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא, בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא - חליצתה פסולה, עד שיתכוונו שניהם כאחד, ואת אמרת: חליצתה כשירה! אלא, כל שאומרים לו: חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז. תניא נמי הכי: חליצה מוטעת כשירה, אי זו היא חליצה מוטעת? כל שאומרים: חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז; ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאין הגון לה, ואמרו לו: חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, ובא מעשה לפני רבי חייא והכשירה. ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא בר אבא, אמר לה: בתי, עמודי! אמרה ליה אימא: ישיבתה זו היא עמידתה. אמר לה: ידעת ליה? אמרה ליה: אין, ממונא הוא דחזא לה וקבעי למיכליה מינה. אמר לה: לא ניחא לך? אמרה ליה: לא, אמר ליה: חלוץ לה, ובכך אתה כונסה. לבתר דחלץ לה, אמר ליה: השתא מינך אפסלא לה, חלוץ לה חליצה מעלייתא כי היכי דתישתרי לעלמא. בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה, אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: חלוץ לה, ובכך אתה כונסה. אמר ליה רב פפא: לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן? ואלא היכי אימא ליה? אמר ליה: חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז. לבתר דחלץ לה, אמר לה: זיל הב ליה, אמר ליה: משטה אני בך עבדה ליה".
הברייתא מלמדת אותנו שחליצה מוטעית כשרה. השאלה מהי חליצה מוטעית. ריש לקיש טוען שאומרים ליבם חלוץ לה ואז להתחתן איתה בקלות. רבי יוחנן אינו מסכים וטוען שאם שניהם לא התכוונו לחליצה אין זאת חליצה. אם כן מה הכוונה שאפשר שאפשר להטעות את היבם. הכוונה היא לומר לך אם תחלוץ תקבל סכום כסף, ולאחר מכן לומר לו שהוא לא יקבל את הכסף (את החליצה הוא הסכים לעשות, רק שלגבי הכסף הטעו אותו). התלמוד הבבלי, בלי להיכנס לכל פרטי הסוגייה פוסק כמו רבי יוחנן (אם כי במהלך הסוגייה מובאת דעה שצריך לחשוש גם לריש לקיש, ואז היבמה אסורה לו, אולם היות ולא בטוח שזה טוב לגמרי, כדי שתהיה מותרת לעולם היא צריכה חליצה נוספת).
התלמוד הירושלמי במגמה למנוע נישואים שאינם ראויים קובע שהלכה כמו ריש לקיש שמותר להטעות את היבם ולהגיד לו שיחלוץ כדי שהם יתחתנו שלא בדרך יבום לאחר מכן, ולאחר מכן לומר שהאישה תאמר שהיא לא מעוניינת להתחתן.
תלמוד ירושלמי יבמות יב, ו:
"תני חליצה מוטעת כשירה אי זו היא חליצה מוטעת אמר רבי שמעון בן לקיש כל שאומרי' לו חלוץ והיא ניתרת לך לאחר זמן אמר רבי יוחנן אמש הייתי יושב ושונה הוא מתכוין והיא אינ' מתכוונת היא מתכוונת והוא אינו מתכוין לעולם חליצתה פסולה עד שיהו שניהן מתכוונין אי זו חליצה מוטעת על דעתי' דר' יוחנן כל שאומרי' לו חלוץ והיא נותנת לך מאה מנה אמר רבי מנא אם אמר על מנת נותנת אתא עובדא קומי רבי הונא ועבד כרבי שמעון בן לקיש כד שמע רבי יוחנן פלג חזר וכפה וחלץ לה זמן תיניינות אתא עובדא קומי רבי חייה בר ווא ואמר לה בני האשה הזאת אינ' רוצה להינשא לו דרך ייבום אלא חלוץ לה עקור זיקתך ממנה והיא נישאת לך דרך נישואין מן דחלץ לה אמ' ליה אין אתי משה ושמואל לא שריי לה וקרא עלוי חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו".
והערה נוספת: בסוף המקור של הירושלמי מובא שהיבם שהטעו אותו וחלץ קרא על בית הדין המטעה. חכמים הם להרע ולהיטיב לא ידעו. יש כאן הדגמה של כל נושא היבום. ברור שמבחינת אותו יבם עשו עמו רעה. אולם רעה זאת היא טובה לאישה, וטובה לעולם. הירושלמי מדגיש את האבסורד בכך שאותו יבם חושב רק על טובתו.
