מה דינו של חרש אילם בזמננו?
הרב דב קדרון
יבמות קד ע"ב
בגמרא נידונת השאלה האם חרש או אילם יכולים לחלוץ, ומסביר הריטב"א שמצבו של החרש גרוע יותר ממצבו של האילם, כי האילם שומע את דברי האנשים שסביבו, ומודע לכוונותיהם ודבריהם, אלא שאינו יכול לענות להם, אבל החרש, מכיוון שלא שומע את מה שאחרים מדברים "עומד נבהל", כי אינו מבין בכלל מה הם רוצים.
על פי זה פסק הגרי"ש אלישיב זצ"ל (קובץ תשובות ח"א סימן י) שחרש אילם שלמד לתקשר עם אנשים – דינו כפיקח, כי הסיבה שבגללה חרש נחשב חסר דעת היא הניתוק שלו מבני אדם וחוסר היכולת שלו לתקשר איתם, אבל מי שאין לו את החיסרון הזה נחשב בר דעת.
כך פסק כבר המהרש"ם (ח"ב סימן קמ) לגבי חרש שלמד בבית ספר לחרשים לקרוא את תנועות השפתיים של האנשים המדברים איתו, ומצליח להבין אותם ואף לדבר בלשון נלעג, ואנשים מצליחים להבין אותו, שדינו כפיקח לכל דבריו.
אולם בשו"ת צמח צדק (הקדמון, סימן עז) פסק לגבי חייט אחד, חרש אילם, שהיה "יודע בסדר התפלות להראות מתוך הסידור איזה הם תפלות של חול ואיזה של שבת ויום טוב ומה שמוסיפין לומר לפי סדר המועדים ונושא ונותן עם כל אדם. ויודע לחתום בחתימת ידו", שדינו כשוטה, מפני שאין לחלק בין החרשים. על פי שיטתו פסק הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סימן לד) שאדם כזה חייב לכל הפחות בשבע מצוות בני נח, כי בהם חייב כל מי שיש בו דעת והבנה, גם אם לא חייב בכל המצוות.
