ט"ו באב
תענית ל ע"ב
"אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש (במדבר ל"ו) זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו' - דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.
אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, שנאמר (שופטים כ"א) ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה. מאי דרוש? אמר רב: ממנו, ולא מבנינו.
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר (דברים ב') ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי, אלי היה הדבור.
עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר: לאיזה שירצו יעלו".
הצד השוה שבדברי כולם - ט"ו באב הוא יום שנעשו 'גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ' (שמואל ב' ז, כג ודברי הימים א' יז, כא).
א. הותרו שבטים להתאחד ולבוא זה בזה.
ב. הותר גם שבט בנימין לבוא בקהל שאר השבטים.
ג. תמו מתי מדבר למות בו, והרי לא מתו במדבר אלא משום שמאסו בארץ חמדה.
ד. נתבטלה המניעה שיבואו בני השבטים לנחלת יהודה.
אחד בגימטריה י"ג.
רק כאשר י"ג השבטים מאוחדים, מתקיים הכתוב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ.
