שתיקה מוטעית / רפי זברגר

יבמות קד ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

נלמד את תחילתה של המשנה השניה בדף:
חלצה ורקקה אבל לא קראה - חליצתה כשרה,
הקריאה לא מעכבת בדיעבד, לכן אף אם חלצו ללא קריאה החליצה תקיפה וכשרה.
קראה ורקקה אבל לא חלצה - חליצתה פסולה;
חליצה ללא חליצה אינה חליצה.
חלצה וקראה אבל לא רקקה - רבי אלעזר אומר: חליצתה פסולה, רבי עקיבא אומר: חליצתה כשרה
חליצה ללא רקיקה הינה במחלוקת תנאים, שכל אחד לומד זאת מפסוקים אחרים: רבי אלעזר סובר כי רקיקה הינה חלק בלתי נפרד מהחליצה, ולכן אם לא רקקה – הליצה פסולה, ורבי עקיבא משאיר רק את פעולת החליצה כפעולה מרכזית שלא ניתן בלעדיה. לכן לדעתו, אם חלצו וקראו ולא רקקו – כשר.
 

הנושא

אמר רבא: השתא דאמרת קריאה לא מיעכבא, לפיכך אלם ואלמת שחלצו - חליצתן כשירה.
רבא הסיק מהדין הראשון במשנתנו כי גם חליצה של אילם שאינו מדבר, וחליצת אילמת יהיו כשרים. זאת לאחר שלמדנו כי קריאה אינה מעכבת את החליצה.
תנן: חרש שנחלץ, והחרשת שחלצה, והחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה; מאי טעמא? לאו משום דלא בני קרייה נינהו!
הגמרא מקשה על דברי רבא, מהמשך משנתנו, שם נפסק כי חרש שאינו שומע ואינו מדבר חליצתו פסולה. וכן חליצת חרשת (יבמה) וחליצת קטן פסולים. מבינה הגמרא בשלב זה כי הפסול הוא בגלל שהם לא יכולים לקרוא, וזה מנוגד למסקנת רבא, שאילם ואילמת חליצתם כשרה.
לא, משום דלאו בני דעה נינהו.
עונה הגמרא כי סברת הפסול בחרש וחרשת אינה משום שלא יכולים לקרוא, אלא הם נחשבים כאנשים ללא דעה, בדומה לשוטים שאינם מסוגלים לכוון (פעולה הנדרשת בחליצה), ולכן חליצתם פסולה.
אי הכי, אלם ואלמת נמי!
שואלת הגמרא, לא ברור דינו של רבא, מדוע אילם ואילמת אינם מוגדרים כאנשים ללא דעה, ומדוע רבא הסיק ממשנתנו כי חליצתם כשרה?
אמר רבא: אלם ואלמת בני דעה נינהו, ופומייהו הוא דכאיב להו.
עונה רבא כי אילם ואילמת מוגדרים כאנשים בעלי דעה. העובדה שאינם יכולים לדבר אינה משום חוסר דעה אלא ''פיהם כואב להם''. הם קולטים, מבינים, מפנימים, ורק אינם יכולים להוציא החוצה ולדבר. יש גמרא במסכת תענית, המספרת על אילמים שהבריאו (מכוח תפילת רבי יהודה הנשיא) וכך כל תורתם יצאה לאור העולם...  
 

מהו המסר

הגמרא דוחה דברים אלו של רבא, ולכן מייחסים אליו מימרא מעט שונה מזו שלמדנו לעיל. בכל אופן ניתן ללמוד מתשובה זו עיקרון מעניין וחשוב.
לא תמיד רואים הכל. אדם אילם שאינו מדבר, נראה על פניו כאילו אינו קולט ולומד דברים חדשים. הוא אינו יכול להביע את הבנתו ושליטתו בחומר. למרות זאת, אנו למדים כי האילם בהחלט קולט, לומד ואף מפנים את החומר, שעשוי להתגלות בהמשך מעלה הדרך.
גם תלמיד, חניך או ילד במשפחה, יכול ''לעשות רושם'' על הסובבים אותו, כי הוא ''טבולה ראס'' שאינו מבין מאומה. וכאמור, אנו הולכים עם הסטיגמה הזאת וכך מתייחסים אליו. והאמת היא בחלק מן המקרים, שהוא בכלל לא טיפש. הוא מבין וקולט אך ''לא בא להראות זאת לעולם''. אם נחשוב כך, הרי שנתייחס בייתר כבוד גם ל''שתקנים'', ונשתדל להסיר מעליהם את הסטיגמה המוטעית שהלבישו עליהם. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]