תורה וגמילות חסדים / רפי זברגר

יבמות קה ע''א
 

הקדמה 

ישנה מחלוקת תנאים במשנה האם רקיקה מעכבת בחליצה או לא. נלמד סיפור המובא בדף שלנו הקשור לעניין רקיקה. 
 

הנושא

לוי נפק לקרייתא,
לוי הגיע לכפרים, ושאלוהו מספר שאלות.
בעו מניה: גידמת, מהו שתחלוץ?
האם מותר לאשה שאין לה ידים (גידמת) לחלוץ?
יבמה שרקקה דם, מהו?
שאלה שניה: האם רוק דם נחשב לרוק תקין לגבי דיני חליצה?
אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל אֵלֶּה כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם (דניאל י', כ''א), מכלל דאיכא כתב שאינו אמת?
שאלה שלישית באגדה: מה כוונת המילים ''כתב אמת'' בפסוק בדניאל, האם יש גזירה משמים (כתב) שאיננו אמיתי?
לא הוה בידיה. אתא שאיל בי מדרשא,
לוי לא ידע לענות על השאלות, והלך לבית המדרש ושאל שם.
אמרו ליה: מי כתיב וחלצה ביד? ומי כתיב וירקה רוק?
על שתי השאלות הראשונות ענו לו מתוך עיון בפסוקי התורה. לא נאמר בפסוק כי יש לחלוץ ביד, וכן לא נאמר שיש לרוק רוק דווקא, לכן מותר לגידמת לחלוץ וגם רוק של דם נחשב ל''רוק כשר''.
אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת, וכי יש כתב שאינו אמת? לא קשיא: כאן בגזר דין שיש עמו שבועה, כאן בגזר דין שאין עמו שבועה;
לגבי השאלה השלישית ענו לו כי "כתב אמת" הוא גזר דין עם שבועה שאינו בטל לעולם. לעומת גזר דין בלי שבועה יכול להתבטל, ולכן ניתן לכנותו גם ''כתב שאינו אמת''. הגמרא מוכיחה תשובה זו:
כדרב שמואל בר אמי, דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן: מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע? שנאמר (שמואל א' ג', י''א): וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם:
בני עלי ביזו את תפקידם ככוהנים, ועברו עבירות נוספות, לכן בני משפחתם לדורותיהם התקללו בשבועה כי ימותו צעירים, ושבועה זו אינה בטילה לעולם.
אמר רבה: בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אביי אמר: בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה אינו מתכפר, אבל מתכפר בגמילות חסדים.
למרות הנאמר לעיל לגבי שבועה לבית עלי, מדייקים רבה ואביי בפסוק, כי השבועה מתייחסת להקרבת קרבנות של בני עלי, שלא תעזור להם להושיעם מן הגזירה, אבל דברים אחרים כן יכולים להמתיק את הגזירה. רבה אמר כי דברי תורה יכולים לכפר, ואביי דיבר על גמילות חסדים שיכולה לכפר ולשנות את הגזירה. ואמנם מיד מספרת הגמרא כי "בדידם הוי עובדה":
רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין.
גם רבה (יש גורסים רבא) וגם אביי היו מצאצאי עלי, ורבה שעסק בתורה חי ארבעים שנה, ואביי שעסק גם בתורה וגם בגמילות חסדים במידה מרובה, הוסיף וחי עד גיל שישים.
תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה, באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם? שנאמר (שמואל א' ב', ל''ג): וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים, לכו ועסקו בתורה ותחיו, הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותן משפחת יוחנן על שמו.
גם בברייתא מסופר על משפחה שהיו מתים בה צעירים בני שמונה עשרה. רבן יוחנן בן זכאי חשב שהם מבני עלי ולכן מתים צעירים, ו''הציע'' להם לעסוק בתורה כדי לחיות זמן רב יותר. ואמנם כך היה: עסקו בתורה וחיו יותר שנים.
לאות הוקרה, הם קראו לילדיהם יוחנן, על שם רבן יוחנן בן זכאי שהצעתו האריכה את ימי חייהם. 
 

מהו המסר

• יש אמת ויש אמת עם שבועה. אמת עם שבועה אינה בטלה לעולם, אך ''אמת'' ללא שבועה ניתנת לשינוי ולתיקון.
נלמד מכאן, כי גם ''דברים מוחלטים'' לכאורה, אינם סוף פסוק וניתן תמיד לשנותם. הדבר תלוי בכוח הרצון, וביכולת ההתמדה והשינוי של האדם.
• גם בדברים שעל פניו נראים בלתי הפיכים (אמת בשבועה) יש לשים לב על מה חלה השבועה. לא להיכנס למרה שחורה ולחשוב כי אין סיכוי. כמעט תמיד יש מוצא.
• אנו למדים כאן מהי כוחה של תורה, ועוד יותר מהי כוחה של גמילות חסדים אמיתית וטהורה. כוחם עצום ורב, ויכולים אף לשנות גזירה שהגיעה מן השמים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]