מדוע יוצאים בתפילת "יזכור"?
הרב דב קדרון
יבמות קו ע"ב
בגמרא מסופר שאביי, שהיה יתום, התפעל מחריפותו של רב פפא, ואמר שנדמה לו שיש לרב פפא הורים שמספקים את כל צרכיו ולכן דברי התורה שלו מחודדים. אז הוא שאל את רב פפא היכן אביך? והיכן אמך? וכאשר ענה לו רב פפא שהם בעיר אביי נתן בהם את עיניו והם מתו.
מכאן מצא הרב אפרים זלמן מרגליות זצ"ל (פתחי שערים לשערי אפרים, שער י סל"א) מקור למנהג שנוהגים בקהילות אשכנז, שבימים שאומרים בהם את תפילת "יזכור", ביום הכפורים ובשלושת הרגלים, שמי שיש לו אב ואם יוצא מבית הכנסת, כי אילו לא יצא יביטו עליו האנשים שאין להם אב או אם ויש חשש שיגרום הדבר לעין הרע.
בספר גשר החיים (לא,ז) כתב סיבה אחרת, כי אילו היו נשארים בבית הכנסת אותם אנשים שלא אומרים את תפילת "יזכור", וכמובן היו שותקים, היה נראה הדבר כמו אגודות אגודות, שהוא איסור "לא תתגודדו".
בבית כנסת באשקלון היו גבאים שרצו לבטל את המנהג של יציאת הילדים בזמן אמירת "יזכור", בטענה שאדרבא אם יישארו הילדים ויראו בהתלהבות הציבור ישפיע הדבר עליהם למוטב, וגם ישפיע הדבר שיהיה לדור הצעיר קשר מסוים עם הדורות הקודמים ולא תנותק השלשלת.
אולם בעל שו"ת ציץ אליעזר (חלק יב סימן לט) כתב על כך:
והנה הבל יפצה פיהם ודעת בעלי בתים הפוכה, ואם נבוא לשנות מנהגים קבועים בטענות מדומות ושדופות קדים כאלה, מי יודע עד היכן נגיע.
